|
|
صفحة: 51
תארו, הציגו: ספרו על אירוע, על תהליך, על דמות. פרטו את הידוע לכם על הנושא. חוו את דעתכם: התייחסו לעניין הנדון וכתבו את עמדתכם. מדוע, לדעתכם, חשוב ש...? / מה טוב או רע ב...? / עם מה אתם מסכימים או לא מסכימים בנושא...? וכדומה. תמצתו את הנושא שהוא בסיס השאלה, ורק אחר כך הציגו את עמדתכם ובססו אותה )מבנה הטיעון: טענה, דוגמות, מסקנה(. מיינו: חלקו פריטים לקבוצות. החליטו על קריטריונים למיון ותנו כותרות מכלילות לקבוצות. דונו: בחנו את הנושא מנקודות מבט שונות, הציגו היבטים שונים. חשבו, לפי העניין, על נקודות "בעד ונגד" - יתרונות, חסרונות, מניעים, גורמים, מסקנות, הכללות, דוגמות. הוכיחו, בססו: הביאו הוכחות/ראיות/עובדות ובססו את הטענה המופיעה בשאלה. בנו את הרעיון המרכזי או את הטענה באמצעות דוגמות, הוכחות, נימוקים, הסברים, נתונים מספריים, מראי מקום, ציטוטים. סכמו, תמצתו: כתבו בקצרה את עיקרי הדברים. חלצו את ההיגדים הראשיים או את ראשי הפרקים של הטקסט, והשמיטו את הפרטים שאינם חשובים להבנת הרעיונות המרכזיים. ארגנו את הסיכום תוך שילוב של ראשי הפרקים או של ההיגדים הראשיים. השוו: מצאו את הדומה ואת השונה בין שני דברים או יותר, ערכו השוואה. מצאו קריטריונים, בנו טבלה משווה, כתבו טקסט שיסכם את הדמיון ואת ההבדל וכן את משמעותם. הסיקו: הסבירו את הנתונים, וציינו מה ניתן ללמוד מהם: איזו מסקנה או לקחים ניתן להפיק מהם. מבנה התשובה לפי מילות ההוראה ניתן להבין גם איזה מבנה התשובה דורשת: האם השאלה מזמנת ניתוח של סיבות ושל גורמים? הבעת דעות )מנומקות(? תשובה בדרך של השוואה? ואולי בדרך של חסרונות ושל יתרונות? תיאור של תופעה מסוימת? הקפידו על תשובה מלאה. בתשובה מלאה מתחילים בפתיח כלשהו שהוא הכללה, לפני שכותבים את התשובה ה"אמתית". למשל: אם נשאלים על הקשיים של צ'כוסלובקיה בתום מלחמת העולם הראשונה, לא מתחילים מייד במניית הקשיים, אלא בהכללה, כגון: בתום מלחמת העולם הראשונה התמודדה צ'כוסלובקיה עם קשיים רבים. בכתיבת השוואה יש להחליט על קריטריונים להשוואה, וכדאי להתייחס גם לדומה וגם לשונה. מבנה ההשוואה כולל: פתיחה המציגה את נושא ההשוואה ואת מטרתה;
|
|