صفحة: 15

הציפור פמפלה השיר משתייך לז'אנר של השירים או היצירות שבהן הגיבור מנסה לשנות את התנהגותו ומאבד בכך את זהותו . מבנה השיר : ארבעה בתים , שניים ארוכים ושניים קצרים . בשני הבתים הארוכים מדובר על התכונות של הציפור ועל השינוי שחל בהן , ואילו בבתים הקצרים מדובר על אי הנחת של הציפור מעצמה . בבית הראשון כל תכונה כתובה בשורה נפרדת . צורת כתיבה זאת מבליטה את התכונה . יש בשיר האנשה של ציפור - ניתן לה שם ותכונות אנושיות למהדרין ( גנדרנית , שכחנית . ( בין התכונות יש כאלה שהמשוררת המציאה , אך כוונתן ברורה ( טפשונית , זמרנית . ( חלק מן התכונות אינן נתפסות אצלנו כמגרעות ( סקרנית , זמרנית , ( אך מדובר פה על תחושה פנימית של הציפור שאינה שבעת רצון מעצמה ( אף אחד לא העיר על תכונותיה , אלא רק היא שמרגישה ש"אי אפשר לחיות כך , ( "הלאה עד כדי כך שהיא מוכנה לוותר על כל תכונותיה , כולל הטובות . המשוררת משלבת פעלים שונים המציינים את התהליך שבו שינתה את תכונותיה : גברה , חדלה , פסקה . לכל תכונה יש יום ספציפי , ומילה שונה לציין את היעלמותה . כל אחד משני הבתים מושתת על מבנה חוזר - בבית הראשון התכונות חוזרות ברצף של שורות בנות מילה יחידה , ובבית השני החזרה מבוססת על מניית הימים : "ביום ראשון ,... ביום שני " ... השיר מסתיים בציון העובדה שלא נשאר לה כלום : וכך קרה לה לפמפלה בסיום - שלא נשאר לה כלום . מהו הכלום ? לא נשארו לה תכונות . לא נשאר לה כלום ממי שהיא הייתה . ואולי היא חשה משוחררת מכל התכונות הקודמות שלה , היא מרגישה שאין לה מגרעות .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار