|
|
صفحة: 5
שני דובים הלכו מולי פעילות פתיחה בשיר "שני דובים הלכו מולי" יש הומור , קצב , חריזה , דמיון , וכל זה סביב תמונה יום-יומית של הליכה לקניות . יש בו גם ביטוי למצוקה של ילד שדעת החברה חשובה לו עד כדי שיתחמק מהקניות באמצעות דמיון פרוע , והוא מודע לכך שנכשל בשליחות שהוטלה עליו . הוא אומר 'נכשלתי' עם קריאת שם השיר : "שני דובים הלכו מולי" נוצרת ציפייה . היוצרת מכוונת אותנו ליצירה דמיונית או הרפתקנית - מפגש עם דובים . השיר מורכב 4-מ בתים שאינם שווים באורכם , עם חריזה משתנה ( שורות עוקבות בד"כ , אבל גם חריזה מדלגת . ( הבית הראשון מתחיל בשלוש נקודות , ואחריהן וו החיבור , כאילו באמצע דיבור , וממשיך 3-ב שורות שכל אחת מהן מתחילה ב-וו החיבור : ... וקח עשר ביצים , ובקבוק חלב , וחמאה , והנה לך כל הר ff ימה . כתוצאה מהחזרה על וו החיבור מתקבלת רשימת קניות . לא ברור מי הדובר , אך ברור שמישהו מתבקש ללכת לערוך קניות . הקורא יכול לשער על סמך ידע העולם שלו שאימא או אבא מדברים עם הילד שלהם . רק בבית השלישי הבן" ) הטוב של ( "אימא אנחנו מבינים שמדובר באימא , והמילים "היא , "אמרה מאשרים את ההבנה שלנו . בבית השני הקצר אנחנו לומדים מתוך הדברים של האם שמדובר בילד מבולבל : הוי , מבלבל ! בלי סל ? הבתים השלישי והרביעי כתובים בגוף ראשון מפי הילד , וזה יוצר אותנטיות , הזדהות ואמפתיה . בבתים אלו יש גם ריבוי של פעלים , רובם בגוף ראשון בעבר . השימוש הרב בפעלים באותו גוף וזמן יוצר תחושת בהילות : לקחתי , הלכתי , נכשלתי , נבהלתי , מיהרתי , חזרתי . השפה בשיר היא שפת דיבור , ללא מילים במשלב גבוה , וזה מחזק את האותנטיות : שיחה או בקשה יומיומית בין אם לבנה . בבית השלישי , כשהילד הולך לקניות , הוא אינו מסתכל לצדדים כדי שלא יזהו אותו . מדוע ? כדי שלא יחשבו שהוא "הבן הטוב של , "אימא ילד ממושמע מדי בעיני חברת הילדים . ההליכה קדימה , ללא התבוננות לצדדים , מוסיפה לממד של המהירות - הילד דבק במשימתו , וממהר כדי לא להיראות ולהיתפס ע"י חבריו . כשהאם שואלת : "אולי ראית גם פילים "!? היא מלגלגת על הילד , ובעצם חושבת שהוא סתם עצלן . אבל הילד משוכנע שכן ראה דובים ברחוב . כדי לשכנע את אמו ואותנו הקוראים , הוא נעזר בביטוי ff " כך יהיה לי טוב , " מעין שבועה . הוא גם חוזר על האמירה כולה : ff" ני דבים הלכו מולי ברחוב , " כדי לחזור ולהדגיש שכך אמנם קרה באמת .
|
|