|
|
صفحة: 118
תחילת שנות - 90-ה צמיחה נוספת קליטת גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר במחצית הראשונה של שנות התשעים שבמסגרתו הגיעו כמיליון עולים לארץ סימנה תפנית בהתפתחות הדמוגרפית , החברתית והכלכלית של ערי הפיתוח שהוקמו בעשור הראשון למדינה . בניגוד לעבר , בשנות התשעים לא הייתה מדיניות מכוונת שהפנתה את העולים החדשים לערי פיתוח באזורי השוליים של המדינה , אולם מחירי הדיור הזולים יחסית בערים אלו משכו אליהן מספר גדול של עולים . בחלק מערי הפיתוח מספר התושבים זינק ואפילו הוכפל , ולפחות לפרק זמן מסוים עלו במידה משמעותית גם מחירי הדירות בחלק מערי הפיתוח . עבור ערים כמו אשקלון , שסבלו מקיפאון דמוגרפי והתקשו מאוד לקדם יזמות לפיתוח כלכלי בשנות השבעים והשמונים , הייתה העלייה הגדולה חלון הזדמנויות ומכשיר לשבור את מגמת הקיפאון ולקדם תכניות נרחבות ביותר , שלא ניתן היה לממשן קודם . הגאות הכלכלית של אמצע שנות התשעים היטיבה עם ערי הפיתוח השוכנות בשולי המטרופולינים ואף עם ערי פיתוח באזורי שוליים מרוחקים יותר . העיירות הצליחו למשוך תושבים , מפעלי תעשייה ועסקים אחרים שחיפשו מקומות המציעים קרקע זולה ודיור זול יחסית , לעתים בשילוב תמריצים שונים שהעניקה המדינה . ? עבור ערי פיתוח רבות "הייתה העלייה הגדולה "חלון . "הזדמנויות הסבירו מדוע . המחצית השנייה של שנות ה- 90 וראשית שנות האלפיים - מצמיחה למשבר דווקא בשנים שבהן נראה היה שמצבן של רבות מהערים שהוקמו כערי פיתוח מעולם לא היה טוב יותר , וכאשר נדמה היה שעצם המושג ערי פיתוח הופך אנכרוניסטי ( מיושן , ( נזרעו הזרעים למשבר חדש שפקד ערי פיתוח רבות בתחילת שנות האלפיים . גורם ראשון לכך הוא השינויים שחלו בחברה הישראלית כתוצאה מהתגברות השפעתן של * אידיאולוגיות ניאו-ליברליות המצדדות בהפחתת מעורבות הממשלה במשק , בצמצום המגזר הציבורי ובקיצוץ ההוצאה הציבורית . האידיאולוגיות הניאו-ליברליות החלישו את המנגנונים שנועדו להזרמת כספים לערי הפיתוח . לדוגמה , מדיניות פיזור האוכלוסייה * שהיוותה עד אז מקור למשאבים שתמכו בעיירות הפיתוח , איבדה מכוחה . גורם שני בעל חשיבות היה תוצאותיו של המשבר הכלכלי הקשה שפקד את הקיבוצים ואת המושבים בשנות השמונים , ומדיניות השמירה על קרקע חקלאית * שנחלשה בשל האידיאולוגיות הניאו-ליברליות . המושבים , הקיבוצים והמועצות האזוריות שבהן הם שוכנים - ניצלו את ההסרה החלקית של החסמים שמנעו את שינוי ייעודן של קרקעות חקלאיות לבנייה , והחלו ליזום בשטחם פרויקטים של מגורים ושל עסקים . פרויקטים אידיאולוגיות ניאו-ליברליות - אידיאולוגיות פוליטיות-כלכליות השוללות את מעורבות הממשלה בכלכלה הלאומית של מדינות ודוגלות בשוק חופשי , מתן חופש פעולה לתאגידים ולגופים מסחריים ובהפחתת מסים המלווה בצמצום השירותים הניתנים לאזרח ע"י המדינה . מדיניות פיזור האוכלוסייה - מדיניות שננקטה בעשורים הראשונים של המדינה ומטרתה הייתה לבסס את הריבונות הישראלית בכל חלקי המדינה ע"י הקמת יישובים חדשים בעיקר בגליל , בנגב ולאורך הגבולות ולתמוך ביישובים הקיימים באזורים אלה . הקמת עיירות הפיתוח והתמיכה בהן , הייתה חלק ממדיניות זו . מדיניות השמירה על קרקע חקלאית - מדיניות שנוקטת מדינת ישראל כדי לוודא שהשימוש בקרקע חקלאית הוא לצרכי חקלאות בלבד ועל מנת למנוע בנייה על אדמות חקלאיות . בעיירות פיתוח שנמצאות בקרבה למטרופולינים נוצרו הזדמנויות פיתוח אותן יכלו לנצל ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות בעלי יוזמה ויכולת . לדוגמה , ערי פיתוח כמו שדרות ומגדל העמק , נהנו באותן שנים משילוב של תמריצים מרביים של אזור עדיפות לאומית א' * שניתנו להשקעות בתעשייה , ממיקומן הסמוך יחסית למרכזים המטרופולינים של תל אביב או חיפה , וממנהיגות יעילה שידעה לנצל יתרונות אלה . רבים כתבו באותן שנים בנימה אופטימית על התחזקותן של ערי הפיתוח , בפרט של אלו הסמוכות יחסית למרכז הארץ , ועל עלייתו של דור חדש של מנהיגות פוליטית מקומית , שכלל מנהיגים בעלי כישורים , שחלקם התקדמו בהמשך , לעמדות כוח בכנסת ובממשלה , וכך הם יכלו לסייע לקידום הערים מהן באו . אזור עדיפות לאומית א' - איזור שנקבע בהחלטת ממשלה ומקבל עדיפות גבוהה בפיתוח , בתקציבים ובתמריצים ליזמים . הנגב והגלילהשוליים במדינת ישראל , מוגדרים כאזור עדיפות . 'א
|
|