|
|
صفحة: 104
גם החיים הדתיים נפגעו . לאחר המרד הגדול התירו הרומאים ליהודים לקיים את מצוות דתם , אבל בעקבות מרד בר כוכבא גזרו הרומאים על היהודים גזרות שמד כעונש על המרד . הגזרות אסרו על קיום מצוות , ובהן : מילה , הנחת תפילין , לבישת ציצית , קביעת מזוזה ושמירת שמיטה . איסור חל גם על שמירת שבת ותקיעת שופר , על בניית סוכה ונטילת לולב , על הדלקת נר חנוכה וקריאת מגילה בפורים ועל התכנסות בבתי מדרש ובבתי כנסת לתפילה וללימוד תורה . לאיסורים האלה נוספו גזרות בנושא השיפוט : איסור על התכנסותם של בתי דין ואיסור הסמיכה – מינוי של חכמים לדיינים . מי שעבר על הגזרות עונשו היה מוות . נוסף על כך הרומאים פתחו במדיניות שיטתית שעל פיה הם הוציאו להורג את מנהיגי העם ובראשם חכמי ישראל . גזרות השמד בוטלו כנראה עם מות הדריאנוס 138 ) לסה"נ , ( אך יש חוקרים הסבורים כי עם מות הדריאנוס בוטלו רק הגזרות על מצוות הדת , ואילו הגזרות שאסרו על קיומם של מוסדות ההנהגה – הנשיאות ובית הדין , שירש את תפקידי הסנהדרין – התקיימו כמעט עד סוף המאה השנייה לסה"נ . תגובות החכמים לגזרות השמד לא היו אחידות . היו חכמים שניסו להמשיך לקיים את המצוות בסתר וכלפי חוץ השלימו עם הגזרות . הם נהגו כך מתוך תקווה שזמנן של הגזרות יחלוף ומתוך אמונה שבינתיים חשוב לשמור על חיי האדם . לעומתם היו חכמים שעברו על הגזרות בפומבי ואף היו מוכנים ליהרג על קידוש השם . לדוגמה , רבי חנינא ( חנניה ) בן תרדיון נהג לקבץ אנשים וללמד תורה בפומבי עד שנתפס בידי הרומאים והוצא להורג . גם רבי עקיבא , שלימד תורה בהיותו אסור בבית האסורים הוצא להורג בעינויים ; וכן רבי יהודה בן בבא , שסמך חמישה חכמים על אף האיסור . במקורות המאוחרים חכמים אלו נכללים בעשרת הרוגי מלכות . נוסף על גזרות השמד , הדריאנוס יישם את תכניתו להפוך את ירושלים לעיר אלילית – איליה קפיטולינה . על היהודים נאסר להתיישב בעיר ואף לבקר בה , ורק בט' באב הם היו רשאים להיכנס לעיר ולבכות על חורבות המקדש . הדריאנוס ביקש למחוק כל זכר לקשר שהיה בין היהודים לארץ ישראל ושינה את שמה של הפרובינקייה מיהודה לסוריה-פלסטינה . בעקבות המרד נפגעו גם מוסדות ההנהגה – ורק עם המעבר של מרכז היישוב היהודי מיהודה לגליל החלו מוסדות אלו לפעול מחדש . עשרת הרוגי מלכות - חכמים שהוצאו להורג כל אחד בנפרד ובתקופות שונות . המושג מופיע במקורות שאחרי תקופת התלמוד והוא כולל חכמים שמסרו את נפשם על קיום מצוות בימי גזרות השמד . אזור ביתר < נפילתה של ביתר בידי הרומאים בשנת 135 לסה"נ ציינה את סופו של מרד בר כוכבא , אם כי הקרבות נמשכו במערות מסתור ובמצרים מדבריים עוד חודשים אחדים לאחר מכן . לפי המסורת נפלה ביתר בט' באב , היום שבו חרב המקדש .
|
|