|
|
صفحة: 84
תעודה מאגדות החורבן קמצא ובר קמצא על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים . שאותו אדם שאהובו היה קמצא ושונאו בר קמצא עשה סעודה . אמר למשרתו : לך הבא לי את קמצא . הלך הביא לו את בר קמצא . מצאו המארח = ] את בר קמצא ] יושב בסעודה . אמר לו : הלוא אתה שונאי , מה אתה עושה כאן ? קום צא ! אמר לו : הואיל ובאתי , הנח לי ואשלם את מנתי . אמר לו : לא . אמר לו : אתן לך מחיר חצי הסעודה . אמר לו : לא . אמר לו : אתן לך מחיר הסעודה כולה . אמר לו : לא . לקחו בידו והעמידו והוציאו . אמר [ בר קמצא : [ הואיל וישבו חכמים בסעודה וראו את המעשה ולא מחו , משמע נוח להם בזה . אלך ואלשין עליהם בפני הקיסר . הלך [ בר קמצא . [ אמר לו לקיסר : מרדו בך היהודים . אמר לו : מי אמר ? אמר לו : שלח להם קורבן וראה אם יקריבו אותו . הלך , שלח בידו עגל בן שלוש . בדרך הטיל בו [ בר קמצא ] מום [ ... ] מקום שאצל היהודים נחשב מום הפוסל מהקרבה , ואצל הרומים לא . חשבו חכמים להקריב את הקורבן משום שלום מלכות . אמר להם רבי זכריה בן אבקולס [ אחד ממנהיגי הקנאים לצדו של אלעזר בן שמעון , כנראה היה כוהן : [ יאמרו - בעלי מומים קרבים לגבי מזבח [ העם עלול לטעות ולחשוב שמותר להקריב קורבן עם מום . [ חשבו להרוג את בר קמצא שלא ידווח לקיסר על אי הקרבת הקורבן . אמר להם רבי זכריה : יאמרו - מטיל מום בקדשים יהרג [ העם עלול לטעות ולחשוב שיש להרוג את מי שמטיל מום בקורבן . [ אמר רבי יוחנן : ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו . ( גיטין נה ע"ב–נו ע"א . התרגום מארמית מתוך : ב' לאו , חכמים , א , עמ' ( 266 , 263–262 . 1 כתבו את סיפור המעשה בלשונכם . . 2 מהו יחסם של החכמים שנכחו בסעודה לשלטון הרומי ? . 3 הסבירו מהי ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס . מדוע סבר רבי יוחנן שהיא הביאה לחורבן ?
|
|