|
|
صفحة: 5
הקדמה ספר הלימוד ימי הבית השני ותקופת המשנה והתלמוד : הנהגה , חברה ודת מתמקד בתהליכי העיצוב של זהותו הדתית והלאומית של העם היהודי . התהליכים והאירועים הקשורים בהיסטוריה הכללית מוצגים בספר כרקע לסיפורה של התקופה ונבחנים מנקודת המבט של החברה היהודית . בעקבות חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפסה"נ והתהליכים שחווה העם בגלות בבל , חלו תמורות בהגדרת הזהות היהודית . הגולים ששבו ליהודה בעקבות פרסום הצהרת כורש בשנת 538 לפסה"נ הבדילו את עצמם מהיהודים שלא גלו לבבל , מתושבי הארץ ומהעמים השכנים . הם בנו את בית המקדש השני והעמידו במרכז חיי העם את עבודת המקדש ואת לימוד התורה ושמירת המצוות . גם האימפריות ששלטו בארץ ישראל – פרס , יוון ורומא – הכירו בחשיבות המקדש ואפשרו קיום חיים יהודיים על פי חוקי התורה . פגיעות ברכיבי הזהות הייחודיים האלה הביאו לפרוץ מרידות . מרידות אלו ביטאו שאיפות לחירות דתית ומדינית . במהלך ימי הבית השני התפתחו בחברה היהודית קבוצות שביקשו לעצב את החברה היהודית ואת דפוסי הנהגתה על פי חזונן . הן העניקו פרשנות שונה למעמדה של התורה שבעל פה , לפרשנות ההלכה וליחס אל השלטון הרומי . בשלהי ימי הבית השני הוביל הפיצול בין הקבוצות למלחמת אחים ולחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לסה"נ . חורבן בית המקדש השני היה חורבן המרכז הדתי , הלאומי , המשפטי והמדיני , והוא הותיר חלל בחיי העם היהודי . בעקבות החורבן תיקנו חכמים תקנות שאפשרו קיום חיים יהודיים בלא מקדש ונטלו על עצמם תפקידים שבתקופת הבית השני היו בידי הכוהן הגדול ובסמכות הסנהדרין . מרכז ההנהגה היה בארץ ישראל – בתחילה ביבנה ולאחר מכן בגליל . חכמי הגליל המשיכו את דרכם של חכמי יבנה בהדגשת החשיבות של לימוד התורה ובהעמדת לימוד התורה כמקור סמכות להנהגה . הם הדגישו את חשיבות הישיבה בארץ ישראל ואת מעלותיה ונלחמו בירידה של חכמים לבבל . למרות זאת בהדרגה קמו בבבל ישיבות , ובמאה החמישית לסה"נ עבר המרכז היהודי לבבל . במרכז בארץ ישראל ובמרכז בבבל נוצרו יצירות והן עיצבו את זהותו של העם היהודי וגיבשו את אורחות חייו : התקנות שתיקן עזרא הסופר , חתימת התנ"ך בידי אנשי הכנסת הגדולה , נוסח התפילה שתיקן רבן גמליאל ועיצוב אופיו של סדר ליל פסח , המשנה שערך רבי יהודה הנשיא , התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי . ספרות התורה שבעל פה הייתה לבסיס חייו של העם היהודי , והיא עיצבה ומעצבת את זהותו .
|
|