|
|
صفحة: 102
מצחו החוויה וזיק של שנאה השתלהב בעיניו . השפלתי את ראשי , ואימא הסתכלה סביב אובדת עצות . " אתה " ! פנה , "אל "אתה " ! אימא שוב מלמלה משהו , ואף עשתה תנועה קלה , נואשת , כאילו אמרה למנוע בעדו , ופניה אפורות כסיס . " את שלא תתערבי " ! הרעים עליה ומשך אותי אליו בפראות . "למה עשית את זה " ? צעק וסטר לי בכוח , כשחרון אלים נורא מלבין את פניו , "אתם הורסים לי את הבית " ! זעק בייאוש וסטר לי שוב , "אתם רוצים שאני אמות " ! וטלטל אותי בחימה שפוכה , כשהוא אוחז אותי בחולצה , "למה עשית את זה ? תגיד לי למה עשית את זה " ! לפתע הרפה ממני . " אני אלמד אותך לשבור כלים " , הפטיר בשנאה כבושה ובבת אחת גוועה המהומה וקמה דומייה גמורה , פולחנית , ובתוכה נשמע רק רחש צעדיו בלכתו אל המחסן הקטן , אשר בחשכתו היו תלויות החגורות . סבתא הציצה מחדרה . היא הייתה נואשת ונכעסת . " אני אברח למקום שבו צומח הפלפל " , רסנה ביידיש , והגיפה את הדלת . לא זעתי . עמדתי וחיכיתי לו שיבוא לקחת אותי . ואימא עמדה בפינת המטבח , כשגבה אל המבוא וראשה בין ידיה . הוא חזר וחגורת העור העבה בידיו . פניו היו קשות וקצף היה בזוויות פיו . הוא תפס אותי בזרועי ומשך אותי אל המסדרון הצר . " אני אלמד אותך להרוס את הבית " , לחש אל תוך פני' והניף את החגורה . נפלתי על הרצפה והוא הצליף בי את ההצלפה הראשונה . " קח " , חזר ולחש על כל הצלפה , "קח " , ופניו אכזריות ופראיות . " לא על הראש " , התחננה אימא , שהופיעה לרגע בקצה המסדרון , "לא על הראש " . הוא לא שמע . " קח . קח " , והחגורה השחורה נעה מעלה ומטה בקצב אחד . ומבעד לדלת חדר המקלחת בקע אור הלהבות , שפרצו מפי התנור . האור הכתום-שחור האיר את ציה ואת חצי פניו ואת קיר המסדרון , שריח שרפה עמד בו וחום ולחש בעירת העצים , אשר מפעם לפעם השמיעו קולות מפץ חדים . אחר כך עזב אותי . "תכן כי אזל כוחו . הוא השליך מידו את החגורה והתרחק בצעדים כבדים , ושוב השתררה דומייה גמורה , אבל נרפית מאוד ונדכאת . כעבור כמה דקות באה אימא . עדיין לא העיזה להתקרב . היא עמדה בקצה המסדרון וחרש הסתכלה בי רגע והלכה . כל גופי כאב . זחלתי אל המרפסת ושכבתי בפינה . " שימות " , מלמלתי ללא קול , "שימות " . נדחקתי אל הקיר והמשכתי לבכות בשקט , בכי חנוק , מר , מכאב ומעלבון , אבל בתוך כך הרגשתי איזו הרווחה , שכן , הדין כבר נעשה בי והאימה הגדולה חלפה . אימא נכנסה וישבה במטבח , ואבא היה שרוע בבגדי העבודה על המיטה , כפגר של חיה . איש לא זע ולא השמיע הגה . מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים , שעשו להם קינים על העצים ועל צינורות המים . היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב והבית התכנס לאיטו באפלולית . " שימות " , חזרתי ללא כל רחמים , וצינה קלה העבירה בי צמרמורת . שילבתי את יד" וכופפתי את רגל" וקירבתי אותן אל החזה . ענן גדול בא מן המערב ונעמד מעל לבית . לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף , ואחר כך ניתקה מעליו והפליגה . חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל . "ברכ הרצפה שמתחת" נעשתה לחה וחמימה וחומה היה מנחם . אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות , ואימא השחירה והתפוררה ונמזגה בצנעה באפלולית שהתעבתה . שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב , אבל איכשהו היה לי טוב ונעים בעזיבות י הזו . בראשי התנגן שיר שאימא הייתה שרה לי כשהייתה שורכת לי את הנעליים , כשהייתי
|
|