|
|
صفحة: 99
" תוצרת צ ' כיה , " הודיע בהחשבה והעביר את הספל לאימא , שנטלה אותו לידיה בפחד וכמו על-כורחה . " חרסינה צ ' כית סובה מהגרמנית " , פסקה סבתא ומיששה באצבעותיה העבות את דופן הספל . " את זוכרת את הסרוויס של רהנטאל , שהסבא הביא פעם מךאנציג " ? " כן , " אמרה אימא , ומיהרה להיפטר מהספל , כאילו חששה שיתמוסס בידיה . " חשבתי שהסרוויס יביא לכם תועלת " , חזר הדייר והתנצל . " בוודאי " , עודדה אותו אימא . וכדי להוציא כל ספק מליבו הוסיפה , "באמת שלא היה לנו שום דבר יפה כדי להגיש בו תה לאורחים " . היא כיוונה את הדברים האלה גם אל עצמה , ואולי בעיקר אל עצמה , שכן , בצד השמחה ניכר בה קו של דאגה , ואפילו אי שביעות רצון , אבל היא קיבלה עליה את הדין . לאם ובהסעמה טקסית הוציא אבי את הכלים מתוך הקופסה והעביר אותם אחד אחד לידי אימא , שהציגה אותם על השולחן . הם אחזו בכלים בחרדת קודש ובזהירות מופלגת , ולא חדלו להתפעל מיופיים . ואומנם , כלי הסרוויס היו נאים ועדינים להפליא . הם היו עשויים חרסינה לבנה צחה , והספלים והתחתיות היו מעוטרים ברישומים אווריריים בגוונים של חום ואדום וכחול , ובהם בתי כפר , הרים ואגמים . מעליהם , כמגדל שיש בעל קווים טהורים ואציליים , התנשא הקומקום , ובראשו כדור כחול של גומי בעל זיפי גומי , שבקצותיהם כדוריות אדומות . הכדור , שהיה יפה להפליא , היה מחובר אל המכסה ומחוזק בחוט דק של גומי לזרועו של הקומקום . " שתשתמשו בזה ותשברו את זה למזל טוב " , אמרה סבתא במאור פנים . אימא פינתה את הספרים מן המדף העליון שבמזנון ומיד העבירו לשם את הכלים . אבא לבדו ערך אותם וכולם עמדו והסתכלו . היה לו חוש מצוין לצורה , ובעיקר משהו שהתבטא בכעין תאווה קיצונית לשלמות . דבר מה אפל ומאיים היה בתאווה הזאת , שהשתלטה עליו . כל טעות מקרית , או כל תקלה של מה בכך , כל פגימה , היו מחרידות אותו ומחוללות בו זעם נורא , כאילו בזה נידון העולם . אחרי שסיים , סגר בזהירות את הזכוכית וכולם חזרו שבעי רצון למטבח ושתו תה בכוסות התה הרגילות . עכשיו היה בבית סרוויס צ ' כי . הוא ניצב באפלולית המדף , בחדר המלא רהיטים מרובעים , אבל נוכחותו הייתה מורגשת בכל פינות הבית , כנוכחות מלך בעיר שדה קטנה , וכמוהו השרה סביבו אווירה של חגיגיות ומתיחות . מלבד אימא , אשר מפעם לפעם הייתה מנגבת מעליו במטלית רכה את האבק , לא העז איש לגעת בו . הוא נשמר לכבוד איזה מאורע יוצא דופן , העתיד ודאי להתרחש באחד הימים , כשהוא מוקף אותו אווויר מיוחד המקיף כלי קודש , או כתרים ותשמישי מלכים המוצגים במוזאון . לעת עתה היו בני הבית והאורחים מסתכלים בו , והוא הקסים את ליבם והוציא מפיהם קריאות התפעלות . אותי הקסים יותר מכל הקומקום , ובעיקר כדור הגומי שבראשו . נמשכתי לגעת בו ולשחק בו . מפעם לפעם הייתי מתקרב אל הזכוכית הירקרקה ושולח מבטי חמדה ממושכים , אבל יותר מזה לא העזתי , שכן , היטב ידעתי את האיסורים ואת גודל הסכנות . אבל באחד מימי שישי לא הצלחתי להתאפק עוד . חזרתי מבית הספר ונכנסתי לחדר כדי להניח את הילקוט . כמו ברוב ימי השישי היה משהו רווח ומלא חירות בכול , ובאפלולית המזנון התגלה לי הסרוויס ככפר אגדות קטן עשוי סוכר , החוסה בצילה של טירת שן , שבראשה כדור . " רק אגע בו " , הבטחתי לעצמי . סבתא סידרה את חדרה ואימא הכינה דגים ממולאים לשבת , וקול החבטות הקצוב של הקופיץ , מילא את הבית . התלבטתי עוד רגע , ואחר כך , חרד מאוד , התגנבתי אל המזנון , הזזתי לאט את הזכוכית שסגרה על קודש-הקודשים ושלחתי את קצות אצבעות" אל הכדור הכחול , ובתוך כך חזרתי ונשבעתי לעצמי במלמול שפתיים כי רק אגע בו . ואומנם , כך עשיתי . ליטפתי אותו בזהירות ואחר-כך נגעתי בו באצבע אחת ואחר-כך לחצתי אותו קלות . הכדור לא אכזב . הוא היה רך ונעים . לחצתי אותו שוב ושוב , ואחר-כך משכתי בו והמכסה התרומם , וכשהרפית - נסגר בהשמיעו נקישה צלולה ומלאה , שעוררה בי עונג . חזרתי על כך פעם ועוד פעם , כדי לשוב ( 3 ) סכין לחיתוך נע ^ ר
|
|