|
|
صفحة: 98
76 . סרוויס צ'בי יעקב שבתאי כשהודיע הדייר שהוא עומד לעזוב , עורר הדבר צער . באותם הימים חיינו בצפיפות מדכאה ובמצוקה והבית היה שרוי בערבוביה ובהרגשה של חוסר תקווה , וזאת למרות הכישרונות שבהם התברך אבי ולמרות המאמצים הגדולים שהשקיע בעבודתו , שהייתה סוחטת את כוחותיו . הקטנוניות , קוצר הראות וחוסר ההגינות של אנשי ההנהלה מצד אחד , ויושר ליבו וגאוותו מצד שני , מנעו ממנו , על פי הרגשתו , להגיע למעמד ולהישגים החומריים שהיה ראוי להם , והדבר מילא אותו מרירות . עם זאת חיכה מיום ליום שהמעגל "פרץ ושיתחולל שינוי לסובה . השינוי בושש לבוא ובינתיים גרו סבא וסבתא בחדר אחד , בין המון רהיטים ישנים וחומים , והור" גרו איתי בחדר השני , בין המון רהיטים ירוקים , שנדחקו יחד לפני מזנון שחור וכבד , אשר נראה שם כגולה מבית עשירים שחרב . את המזנון הזה רכש באיזו הזדמנות מיוחדת דודי , וכשהיגר לאמריקה העביר אותו לרשותנו . הדייר עצמו גר בחדר הקטן . הוא היה איש צעיר ונעים , ששמר על הניקיון ושילם את שכר הדירה בזמן . רק שעות מעטות ביום נמצא בבית , וגם אז נדמה היה שחדרו ריק . הדלת , המוגפת תמיד , הייתה נפתחת לרגע באיזו שעה בלתי צפויה , והוא היה חוצה את המבוא בצעדים זהירים , לבוש מכנסי עבודה מדוהנים > ו ) וסוודר כחול , גס , אומר "שלום " מבויש ויוצא לעבודתו . הוא עבד בנמל . בערב האחרון , אחרי שארז את מעט חפציו , נכנס למטבח וכשהוא מחייך ברוב מבוכה הושיט לאבי חבילה גדולה , עטופה בנייר חום , ואמר בחטיפה : " זה בשבילכם " . " בשבילנו " !? שאל אבי בתמיהה , שמתוכה בצבצה נימה של הסתייגות . אימא וסבתא החזיקו אחריו . " היה לי נעים , "אצלכם התנצל הדייר והסמיק . הוא שיחק בעצבנות בטבעת הכסף העבה שעיטרה את אצבעו . דמות של נחש הייתה חקוקה עליה . " זה מיותר " , התעקש אבי , "באמת מיותר . חבל על הכסף " , והניח בלב ולב את החבילה על השולחן . "שב , שב " , וחיוך טוב הסתמן על פניו . הוא לא ראה את עצמו , או את בני הבית , זכאים לכל מתנה , והיה נרתע מפני כל דבר שנחשד בעיניו , כי יש בו אבק של חנופה או מעשה חסדים , אבל תשומת הלב הזאת , הכנה , שימחה אותו . אימא הצטרפה להסתייגויותיו , אך בתוך כך קירבה לדייר כיסא וניגשה להעמיד קומקום מים על הפתילייה . " תשתה תה " ? " אני ממהר " , אמר הדייר , שביקש לסיים את הפרשה הזאת במהירות , אבל הוא נכנע להפצרות והתיישב באי נוחות על קצה הטאבורט . בתנועות מדודות התיר אבא את החוט ופתח את החבילה , כשאימא וסבתא מסתכלות בידיו כאילו הוא קוסם . כשהסיר את המכסה התגלו בקופסת הקרטון שפות ספלים ותחתיות וראש קומקום של חרסינה , שהיו שקועים במוך לבנבן ועטופים בו באתרוגים . המראה היה מפתיע , וכולם , חוץ מן הדייר , כמובן , הביעו השתאות והתפעלות . " לא היית צריך להוציא כל כך הרבה כסף " , אמר אבא , כשנהרה שפוכה על פניו השזופות , ובתוך כך הוציא בזהירות את אחד הספלים מתוך המוך . הוא עצמו מעולם לא חס על הכסף כשקנה מתנה , שכן היה בו רוחב-לב והוא אהב דברים של טעם ואיכות . " השגתי את זה בזול " , התוודה הדייר , שלא ידע אם להצטרף לדברי ההתפעלות שהתחדשו . הוא הסמיק שוב , ומבטו התרוצץ כזנבו של כלב ולא מצא לעצמו מרגוע . אבא הגביה את הספל , בחן אותו בקפדנות , נקש בו באצבע מעש י ה מומחה והפך אותו כדי לקרוא מה שכתוב בתחתיתו . ( ו ) מוכתמים , מאומנים ( 2 ) כיסא נמוך
|
|