|
|
صفحة: 92
לאחר הרצח תיארו פסיכולוגים את סקסי הנרות בכיכרות כ 0 קסי התבגרות . בני הנוער מחפשים ריגושים חזקים , ולעיתים הם מוצאים באירועים פוליס"ם או לאומיים דרך לבסא את הרגשות שלהם . הם מחפשים את היחד ; הקבוצה הגדולה נותנת להם הרגשה שהם במחנה של הטובים , והבטחה שיהיה טוב . " אבל מן הכתובות על הקירות ומן המכתבים עולים רגשות ולא פעולות " . אומרת פרופסור ליבליך . "רוב הצעירים הביעו מה שהם הרגישו , אבל לא הבטיחו שהם יקומו ויעשו . האבל על רבץ היה כן ואמיתי , אבל הוא נגמר בשירה , בבכי ובהדלקת נרות ולא יותר . רק בעוד מספר שנים נוכל לדעת , אם הרצח השפיע על החברה הישראלית , כמו שהיה נדמה בימים ובשבועות שאחרי הרצח " . ( מן העיתונות ) א ) לפניכם משפטים דומים למשפטים שכתבו צעירים אחרי הרצח . סמנו אילו משפטים מעידים על פסיביות , ואילו על רצון לפעול . ו ) מאז הרצח אני פעילה מא 1 ד . ארגנתי את כולם להדליק נרות לזכר רבין , לכתוב כרזות ולהיות יחד . ( 2 אנחנו כאן כדי לזכור אותך - לא ניתן לשכוח . ( 3 אני מקווה שהוא לא מת סתם , הוא מת בשביל משהו . הוא מת למען השלום , ואני מקווה , שמישהו ימשיך את מה שהוא התחיל . ( 4 אני שואל את עצמי אם יש תקווה , ואני עונה : אין . אלא אם כן אצא קצת מעצמי למען משהו גדול ממני - כמו שרבין עשה . ( 5 המדינה נגמרה , אבל אנחנו נישאר כדי לספר ולהמשיך לחלום . ( 6 אני לא מספיק גדול כדי לשנות את דעתם של אלה , שאמרו דברים נגד רבין . הייתי מוכן למות במקומו . ( 7 צריך לעשות הכול על מנת להגיע לשלום : הרצאות , מחנות , פגישות ושיחות ...
|
|