|
|
صفحة: 81
61 . דיון ח 'חגיגות יום העצמאות המדריך : הטקס הישראלי המרכזי ביום העצמאות הוא הטקס בהר הרצל . כל שנה מדליקים בהר הרצל 1 2 משואות , כמספר שבטי ישראל . המשואות מודלקות על ידי אנשים שעשו מעשים , שהם דוגמה ומופת , או על ידי אנשים שמייצגים קבוצה חברתית בארץ . אנחנו צריכים להחליט כמה משואות נדליק , ולפי איזה נושא : כמספר שנות מדינת ישראל , או כמספר המלחמות בישראל , או אולי כמספר הכיתות בבית הספר שלנו . בהתאם לנושא שנבחר , אנחנו צריכים גם להחליט מי ידליק את המשואות . נתחלק לשתי קבוצות וכל קבוצה צריכה להחליט כמה משואות יהיו , להסביר למה דווקא מספר זה , ולומר מי ידליק אותן . ראשונות הופיעו התאומות . פתאום הן צצו . עמדו נשענות אל הגדר כמו שני קופים בכלוב , והאפים שלהן זבו כמו תמיד . מנחלות כאלה ! "התאומות הנחלות , " קראנו להן . אימא ראתה אותן ואמרה : "בואו , ילדות , תיכנסו . היומולדת בפנים , לא בחוץ " . והן נכנסו לחצר . אימא אמרה : "תברכו את אביה , זה היומולדת שלה " . אני שנאתי מה שקורה , אבל הערצתי את אימא . ידעתי שהיא עושה הכול למעני , כדי שלא יכאב לי , כרי שלא אפגע . T אחר כך באו פיני וצביקה , שני הפראים של השכונה , וחיכו עד שאימא הושיבה אותם . היינו חמישה ילדים סביב השולחן , כשחיים אלטמן עבר ליד החצר שלנו עם אשתו ועם שני ילדיו הפעוסים . הם היו לבושים בגדי שבת בדרכם למושבה לסיול של אחר הצהריים . אימא יצאה אליהם , בירכה אותם לשלום וביקשה שייכנסו לרגע , והם התיישבו לשולחן שבחצר , וכך היינו חמישה ילדים , שני פעוסות ושלושה מבוגרים , אימא ואדון וגברת אלסמן . והשולחן כבר לא נראה עלוב , ואימא צחקה , ללא סיבה . כל דבר הצחיק אותה , כל שסות שפלטו הפעוסות של אלסמן הצחיקה אותה , וחיים הביס באשתו במבס מלא תמיהה , כאילו שאל : "מה מצחיק אותה " ? אני הבחנתי במבס שלו , וזה הביך אותי עוד יותר . מבסינו , שלי ושל אימא , הצטלבו ואימא שאלה : "מה את חמוצה ? זה היומולדת שלך ! תצחקי קצת " ! ואחר כך הציעה שירימו אותי . איזה רעיון מגוחך , להרים ילדה בת עשר ! מה אני , תינוקת !? ניסיתי להתנגד , אבל אימא גררה את אלטמן ואת אשתו , ויחד הרימו אותי עשר פעמים ועוד אחת לשנה הבאה . ממרומי הכיסא המונף למעלה ראיתי , שהתאומות ממלאות את הכיסים בממתקים , ופיני וצביקה עוטפים פרוסות עוגה במפית . ואחר כך הם הלכו . כשירד הערב , החזירה אימא את השולחן למקומו , ואני עזרתי לה לרחוץ את הכלים . ושוב עמדה בינינו שתיקה . הכול נעשה בדממה ; אימא פנתה לחדרה , אני - לפינת . בלילה ההוא כתבתי ביומני : "אני בת עשר היום . חגגתי את יום ההולדת שלי . לא רוצה יותר ימי הולדת , לעולם לא ! כשהאורחים לא מגיעים , הופך יום ההולדת ליום עצוב ומיותר . חבל לי על אימא " . ( מתור : גילה אלמגור , הקיץ של אביה , , 1985 פרק ע ^ ביע ( גם הילדה וגם האם מרגישות מבוכה , אכזבה וכעס . אבל כל אחת מרגישה את הרגשות האלה בזמן אחר . מתי הן מרגישות כך , ומה כל ארות עושה כדי להסתיר את הרגשות האלה ?
|
|