|
|
صفحة: 29
21 . השבת שלי ד " ר עירית . אמינוף ( מעובד ) בתל אךזה , שכונת ילדות בירושלים , הייתה השבת נוחתת על צמרות העצים באור שונה מהאור של שאר ערבי השבוע . הייתי עומדת על הגזוזסךה שלנו ( בימי ילדותי לא היו אומרים מרפסת ) ומסתכלת בפסי האור המאבדים את אורם ונעלמים מאחורי גגות הבתים . כאשר נעלמו נקודות האור האחרונות של הלהבות האדומות מאחורי העצים - ידעתי כי שבת היא . בשנים ההן דיברו אל" קרני השמש האחרונות של ערב שבת , ונהניתי מהעמידה על הגזוזסרה מול האור הנעלם , והווילונות שנסגרים לקראת שבת בחלונות השכונה שלנו . אימי הדליקה נרות , לא על פי השעות הקבועות בחוק . אימא שלי , בת לס 1 ציאלי 00 ים מרוסיה , לא ידעה אפילו שיש שעות להדלקה . היא הרגישה את השבת , ואז הדליקה את נרותיה . לימים , כשהקמתי בית משלי , ידעתי , "בחוש שאת נרות השבת שלי אדליק רק כאשר תרד השמש , וקרניה יחדרו בין ראשי העצים , לא לפני ולא אחרי ! לעולם איני יודעת , ואיני רוצה לדעת , מה הו 1 שעות כניסת השבת הפורמליות על פי כללי T : ההלכה , או מהי חלוקת שעות ההדלקה בחיפה , בתל אביב ובירושלים . אני מדליקה נרות שבת , כאשר נוחתות הקרניים האחרונות על ראשי העצים , כשהבית נקי , והשולחן כבר "התלבש " חגיגית לכבוד השבת , וכאשר אני רחוצה נקייה , ומרגישה שבת . רק אז אני יכולה להדליק נרות שבת שמשמעות להם . , "נרות שהודלקו בשעה שבה הרגשתי אני את כניסת השבת , דולקים עד השעות המאוחרות של הלילה , וכל אותן שעות - חג בבית . ( מתוך : מיריק גרזי ובארי צימרמן [ עורכים ] היום השביעי , יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם , ( 2001 כותבת הק 0 ע , ד " ר עירית אמינוף , מספרת על השבת שלה . בסוף דבריה היא מביאה את הסיפור התלמודי על ר ' חנינא בן דוסא , המובא גם הוא לפניכם . ( 1 מה בסיפור על ר ' חנינא בן דוסא דומה לסיפור של ד " ר עירית אמינוף ? ( תענית כ '' ה ע"א ) אוד a / A = ( 2 האם גישתה של ד " ר אמינוף נראית לכם ? אילו רציתם לטעון נגד גישתה לנרות שבת , מה הייתם סוענים ?
|
|