|
|
صفحة: 73
כשהתקרבה חופשת הפסח , כבר הרגשתי שאני יכול לכתוב דברים שאני חושב . באותיות דפוס , עם ניקוד , על דף נייר של שתי שורות הייתי יושב וכותב , עד שפתאום עלה בדעתי לכתוב מכתב למשה גורביץ . ' הרעיון , שאני יכול להעלות על הכתב כל מה שרציתי לומר לו ופחדתי או התביישתי - נראה לי נהדר ונכון . הרגשתי שזה הפתרון . ישבתי שעה ארוכה מול הנייר , אוסף את מחשבות" ומחפש את המילים . כשהתחלתי לכתוב , לא היה די בעמוד אחד : כתבתי על שני הצדדים של הדף . עבדתי קשה . כתבתי כל מה ששמרתי בליבי במשך כל החודשים האלה בכעס רב . שלושה דפים היו במכתב הזה . כשגמרתי לכתוב , צלצל משה גורביץ ' בדלת . אני הסתרתי את המכתב במגירת השולחן ושיחקתי איתו בחדר . הוא לא נשאר הרבה זמן . אולי הרגיש שמשהו השתנה בי , והוא היה שקם . הוא אפילו הוציא מכיס מכנסיו שני מסטיקים אמריקניים , 1 בפעם הראשונה בחייו , הציע לי אחד מהם . אחרי שהלך הוצאתי מעספה , שמתי בתוכה את הדפים , כתבתי עליה משה גורביץ , ' וכשירד הערב , ירדתי למטה , הלכתי לביתו ושמתי את המכתב בתיבת הדואר של משפחת . 'גורביץ את המדרגות חזרה לדירה שלנו עשיתי בשמחה ובלב רחב . בארוחת הערב הייתי מאושר , עד שאימא שלי נשקה על המצח שלי לבדוק שאין לי חום . למחרת היה יום הלימודים האחרון לפני חופשת הפסח . למדנו את דיני ביעור החמץ ושרנו את שירי ההגדה . משה גורביץ ' לא בא לבית הספר . השעה הראשונה עברה , גם השנייה חלפה לה , ובהפסקת האוכל הרגשתי , שהילדים חוזרים לדבר איתי , ואפילו נבחרתי לאחת מקבוצות המשחק בכדור . אבל באמצע השיעור השלישי , כששרנו בשמחה עם המורה דינה את "אחד מי יודע , " נפתחה דלת הכיתה , ובדלת עמדו משה גורביץ ' ואימו . נבהלתי כשראיתי את גברת גורביץ' מסתכלת על כל הילדים , עד שהגיעה . "אל היא הוציאה מן התיק את המכתב שלי והראתה אותו למורה דינה . דינה קראה אותו , הסתכלה בי ואמרה לי לגשת אליה . דינה הסבירה לכיתה מה עשיתי , ואמרה שהמכתב "שאר אצלה עד ערב פסח , שאז אבוא אליה , ויחד נשרוף את המכתב בביעור החמץ , כדי שהמילים הנוראות שכתבתי "שרפו וייעלמו מן העולם . את מילות הסליחה למשה אמרתי בקול חלש מאוד , ובליב לא הסכמתי איתן . בימי החופשה הראשונים לא ראיתי את משה . 'גורביץ חברים חדשים באו לביתי , ואיתם הייתי הולך לשחק בגן העיר . כל עניין המכתב נשכח ממני . אבל בערב פסח , כשהלכתי לספרייה , תפסה אותי גברת גורביץ ' ודרשה ממני לבוא איתה . היא לקחה אותי לחצר גדולה לא רחוק מן הבית . בחצר עמדה חבית מעלה עשן מהאש שהדליקו לביעור חמץ . בידה היה מכתבי , והיא זרקה אותו לחבית . הנייר השחיר ונשרף , אבל אני הייתי מאושר , כי ידעתי שעכשיו אותיות האמת עולות למעלה . אם היו לי דמעות , "בעינ אלה היו דמעות של שמחה והתרגשות . יכול שלא תעשה את זה אף להיות שהדמעות ריגשו גם קצת אותה , כי היא אמרה לי : "ויותר פעם " . אבל אני הלכתי משם וידעתי , כי כל ח" אעשה את זה עוד פעם , ועוד פעם , ועוד פעם , ועוד פעם . ( לפי : אמנון תקנה ה , 7 יץ של רינה אוסטר , ( 1995 . 1 מה אתם חושבים על הילד שמספר את הסיפור ? הייתם רוצים להיות חברים שלו ? הסבירו למה כן או למה לא . . 2 כתבו , לפי הסיפור שקראתם ולפי דמיונכם , את המכתב שכתב אמנון למשה .
|
|