|
|
صفحة: 13
9 . קציצות גבינה גיל חובב ( מעובד ) אבוי זכרונה לברכה לא הייתה בשלנית גדולה . היא הבינה הרבה באוכל , אבל שנאה להכין אותו . היא פחדה מזה . על אפ ; יה בכלל לא דיברנו איתה , ובשר אכלנו רק במסעדות . אבל יותר מכל שנאה אמי את הטיגון . לדעתה , הטיגון היה גלגול של הגיהינום . בימים רגילים לא היה צורך לסגן , כי בין כה וכה לא אכלנו בבית אוכל חם או מבושל , אז מה פתאום להתעקש דווקא על סיגון !? התרגלנו לחיות על כךיכים , ובאלו הייתה אמא שלי מצוינת . אמא שלי חשבה , שכל דבר מזון יכול לבוא בין שתי פרוטות לחם . זה התחיל מבריכים עם גבינה לבנה וזיתים , התפתח לכריכים עם גבינה לבנה , סחוג ומיונז אני" ) אומרת לכם " , היא שיקרה לנו , "שככה אוכלים בצרפת , (" . והגיע לכריכ גבינה צהובה עם ריבה באמריקה" ) כולם מתים על זה . (" אלה היו כל כך נפלאים , שאותם אכלנו רק בשבת . בשר כמעט ולא אכלנו . שמענו משהו על שניצלים , אבל מכיוון שלא טעמנו מהם , לא דרשנו אותם . אבל אמא שלי , הייתה בכל זאת אמא יהודייה . לכן , מדי כמה שבועות , היא הייתה מחליטה להילחם ברגשי האשמה שלה ולהכין לנו קציצות גבינה . " כבר מזמן לא בישלתי לכם משהו חם , " היא הייתה אומרת , "מחר נכין קציצות גבינה " . אנחנו , הילדים , מיד רצנו לסדר את החדר . אבא סידר לו להישאר בעבודה לשעות נוספות ומומה , סבתא שלנו , הודיעה , שהיא יוצאת מן הבית לכמה שעות . אחרי הצהריים נשלחתי למכולת של כהן לקנות את החומרים לקציצות אבל" ) שיהיו טריים ! תגיד לו , שזה הולך לטיגון . ( " ! אמא סידרה את המטבח והושיבה אותי ואת אחי במרחק ביטחון ממשטח העבודה , לקחה מזלג , והמלחמה בקציצות החלה . " אתם רואים ! אתם רואים ! זה כבר מתפרק " ! היא הייתה אומרת , כשהיא n ax 0 את הביצה עם הגבינה הצפתית , הגבינה הלבנה וקמח המצה בקערה . ובאמת , התערובת נךבקה לקערה , וכמה טיפות עפו על אמא שלי ונדבקו לה למשקפיים . "נמאססס לי , נמאססס לי " , אמרה אמא . " מהיום אין משרתים בבית הזה . מה רע בכריכים ? למה אני צריכה לעש י ות הכול ? לכו לסדר את החדר שלכם , ומיד , אתם שומעים אותי ? מיד " ! " אבל כבר סידרנו אותו בצהריים , כשאמרת שעושים קציצות " , ענה הבן הקטן . " לא מעניין אותי " ! צעקה אמא , כשהיא מנסה שוב ושוב לערבב את הגבינה והקמח . "למה אתם מפריעים לי ? אתם לא רואים שזה הולך לטיגון " ? " אנחנו הולכים לסדר את החדר " , אמר אחי ומשך אותי מהר מן המטבח . בלילה שמה אמא שלי את העיסה במקרר , והוכרזה הפסקת אש . אבל אנחנו ידענו , שהקךב לא נגמר , ומחר יהיה יום הטיגון . למחרת ש י מה אמא את חמש הקציצות הראשונות בשמן החם . "זה מתפ 1 ךר " ! צעקה אמא שלי "זה מתפורר ! אמרתי לכם ! תתרחקו מן השמן ! הכול בגללכם " ! אחי ואני הסתכלנו בה ברחמים . ידענו , שאסור להשאיר אותה לבד עם הקציצות . " נמאססס לי ! נמאססס לי ! שיעורים כבר הכנתם " ? " מה זה קשור " ? שאלתי . ( לא הייתי חכם במיוחד . ( " אנחנו הולכים להכין " . אמר אחי . " אבל אני תמיד מעתיק בהפסקה " . המשכתי . אחי משך אותי מהמטבח וסחב אותי לחדר שלנו . וכך שוב לא ראיתי איך אמא שלי מטגנת , ואיך היא מכינה את רוטב העגבניות . היום אני כבר יודע : בצל מטוגן , תבלינים וקופסה של רוטב עגבניות , ואיך היא מנצחת את הקציצות במלחמה . בערב אכלנו קציצות עגלגלות ומושלמות , שאחרי הטיגון גם בושלו ברוטב עגבניות , ולצידן פסטה באותו רוטב . יותר מעשרים שנה עברו מאז . שיפרתי את המתכ 1 ן של אמא שלי , והקציצות לא מתפוררות לי . הקציצות האלה הן המתכון הכי טעים , שאני יודע לבשל . הן קונות לב מורים , לב חברים
|
|