|
|
صفحة: 75
ה כבר בא לייזר עם ה " נשרים " שלו . שלושה סוסים אבירים ! הם לא יכולים לעמוד בשקם . או שהם מדשדשים ברגליים או שהם נוחרים בנחיריים ומרססים לי את הפנים . אינני יודע מה לעשות קודם - אם להביס על הסוסים או לעזור לשאת את החבילות והכרים אל העגלה . מוסב שאצא ידי חובת השניים : אני עומד , א'פוא , ליד הסוסים ורואה איך נושאים את החבילות והכרים . הר שלם של כלי מיסה . כבר הגיע הזמן לעלות על העגלה ולנסוע . דרך של ארבעים וך 0 טא 1 ת * עוד יש לנו לעשות עד שנגיע לרכבת . כולנו כבר כאן : אני ואחי אליה וגיסתי ברכה וחברנו פיניה ואשתו סייבל וכל המשפחה שלהם : אביו של פיניה , הרש-לייב המכונאי , שניאור השען , חותנו של פיניה וחותנתו , הסוחן והטוחנת , ובת הדודה קריינה , בעלת פני הציפור , ואפילו סבו הזקן , רב הסיה , בא לומר לפיניה איך להתנהג באמריקה . ממשפחתנו היו רק המחותנים שלנו , יונה האופה ובניו . חבל שעד עכשיו לא הכרתי לכם אותם . עכשיו לא הזמן לכך , הלא אנחנו נוסעים לאמריקה . כולם מסתובבים סביבנו , מביטים עלינו , משיאים לנו עצות , שנישמר מגנבים . " באמריקה אין גנבים " . כך אומר אחי אליה וממשש את הכיס , שתפרה לו אימא במקום ששום גנב שבעולם לא יעלה על דעתו שיש שם כיס . שם מונח כל הכסף שקיבלנו בעד חצי הדירה שלנו . מסתבר שיש שם סכום לא קטן . כי הכול שואלים אותו אם לפחות החביא היטב את הכסף . " היטב ! היטב ! אל תדאגו " ! אומר אחי אליה . פשוט נמאס לו לתת לכל אחד לחוד דין- וחשבון על הכסף . רוכלים יהודים ב " ילואר אי 00 ס"ד , " ני / יורק , ארה " נ , 1900 בקירוב
|
|