|
|
صفحة: 74
ד . עכשיו מתחילה פרשה חדשה - הפרידה . מבית לבית אנחנו עוברים להיפרד . כבר היינו אצל כל קרובינו , שכנינו ומכרינו . אצל המחותן שלנו , יונה האופה , בילינו יום שלם . המחותנים שלנו ערכו לכבודנו ארוחת צהר"ם , אספו את המשפחה , העלו על השולחן בירה . אותי הושיבו לחוד עם אחותה הקסנה של גיסתי , אלסה שמה . כבר סיפרתי לכם עליה קודם . היא גדולה ממני בשנה אחת ויש לה שתי צמות , שלובות מאחור כמו כעך . שידכו לי אותה פעם ככלה . ומאז , בכל פעם שרואים אותנו יחד , קוראים לנו "החתן והכלה . " ואף-על-פי-כן אנחנ ! לא מתביישים לדבר זה עם זה . היא ש 1 אלת אותי אם אתגעגע אליה . וראי שאתגעגע אליה ! אחר כך היא שואלת אותי אם אכתוב לה מכתבים מאמריקה . ודאי שאכתוב לה מכתבים מאמריקה ! " ואיך תכתוב ? אתה בכלל יודע לכתוב " ? " חוכמה גדולה ללמוד לכתוב באמריקה " ! אני אומר ולא מוציא את הידיים מהכיסים . אלסה מביסה על" ומחייכת . היא מחזקת לה את הלב . היא מקנאה בי על שאני נוסע והיא לא . הכול מקנאים בי . אפילו הניך הפוזל , בנו של יוסי הגביר , אילו היה יכול היה מסביע אותי בכפית מים ! יום אחר הוא עוצר אותי ברחוב וזורק לי בקריצה בעין הפוזלת : " שמע , אתה . אתה נוסע לאמריקה " ? " כן , אני נוסע לאמריקה " . " ומה תעשה שם ? תחזור על הפתחים " ? מזלו שאחי אליה לא היה שם . הוא כבר היה נותן לו "חוזר על הפתחים !" אני לא רוצה להיכנס בריב איתו , עם פרחח שכזה . אני רק מוציא לו לשון ורץ אל שכנתנו פסיה להיפרד מהחבורה שלה . חבורה לא קטנה . כבר סיפרתי לכם עליה קודם . שמונה במספר הם . אחד אחד . כל השמונה מקיפים אותי . הם שואלים אותי אם אני מרוצה מזה שאני נוסע לאמריקה . שאלה סובה ! למה לי להתפאר - הם ממש מקנאים בי . יותר מכולם מקנא בי הרשל , זה שקוראים לו "ושתי , " מפני שיש לו בליסה על המצח . הוא לא גורע עין ממני . הוא נאנח ואומר לי : "הלא אתה תראה עולם שלם " ! כן , אני אראה עולם שלם ! איך כבר מגיעים לזה !? מהגרים יהודים על סיפון אונייה מול פסל החירות , נמל נין יורק , ארה ' י ב 1890 ,
|
|