|
|
صفحة: 382
יש להדגיש שבשיטת תיווי זו יש יסוד מסוים של אלתור , אך אין זה אלתור חופשי . המלחין מחייב את המנגנים להיצמד להוראות מדויקות , והתיאום ביניהם - גם ברגעים רבים שבהם מנחים אותם התווים לאי-תיאום - חייב להיות מושלם . אפשר לכנות זאת בשם " אי-תיאום . "מבוקר המבנה הכולל של היצירה מתוכנן בקפידה כמעבר דרמטי מחלקים איטיים וחרישיים לחלקים אחרים , מהירים , דחוסים וחזקים ; מחלקים שבהם ה"קנטוס" המקורי מפגין את נוכחותו - לחלקים אחרים , שבהם מרכיבים בודדים שהוצאו ממנו מהווים בסיס למלודיות ולמרקמים שונים . הפרטיטורה מציגה בפנינו שפע של דרכי תיווי ( הצגנו כאן רק כמה מהן . ( אחרי הצבירה ההדרגתית של המתח חוזרת היצירה למלודיה הבסיסית , אך זו נקטעת לפני סופה הצפוי . מהי הציפייה ? הערנו קודם שהצליל דו משמש כמרכז , אך היצירה מתרחקת ממנו במעגליה השונים . לקראת הסיום מבליט אותו המלחין ותומך בו - בעזרת הוויולה והצ'לו - באקורד משולש , מתמשך . הרקע כמעט-טונלי , והסיום המתבקש הוא בצליל דו . המלודיה , המושמעת עכשיו בכינור , מסיימת בכל זאת בדו-במול , ובשתיקה הארוכה המסומנת בתווים , אחרי ששלושת הכלים הגיעו יחד לגמר - מהדהד מתח שלא נפתר . 13 ד : סיום היצירה . מגמות במאה 21-ה הצגנו עד כה מקצת מן הרקע ההיסטורי ומן הכיוונים , שהסתמנו במוזיקה האמנותית בישראל מאז שנות 30-ה של המאה הקודמת . התמקדנו במבחר מייצג של יצירות , פרי עטם של מלחינים מדור המייסדים ומשני דורות צעירים יותר . פרק זה אינו אמור להקיף הכול : מלחינים רבים ויצירות רבות עוד יותר לא נכללו בו . אין הוא אלא מבוא , וכל קורא מוזמן להיכנס אליו ולפתוח דלתות רבות , הפזורות לאורכו ולרוחבו . הדלתות המעטות שפתחנו כאן מובילות בדרך כלל לעולם מוזיקלי שניכרת בו השאיפה לצביון ישראלי-יהודי , אם כי במגוון רחב למדי של סגנונות .
|
|