|
|
صفحة: 381
בחלק הבא מתפצלים הקולות , ומעניין לראות כיצד מכוונת שיטת התיווי את המנגנים להטרופוניה : בתווים של כל אחד מהם כתובה אותה מלודיה , אך אין חפיפה מלאה ביניהם ; הם "רודפים" זה את זה ( וכאמור , בכל ביצוע יישמע צירוף הקולות שונה במקצת . ( 13 ב : התפצלות המלודיה . בהמשך היצירה מתפרקת המלודיה הבסיסית . היצירה מתרכזת בכל שלב ושלב בכמה מחלקיה המקוריים של המלודיה ההיא , או במעגלים מלודיים חדשים שנבנו מן המרווחים האופייניים לה . החלק הרביעי " מתגלגל" בתחילתו סביב הצלילים לה , מי וסי , שהופיעו לקראת סיומה של המלודיה בחלק הראשון , אך הפעם - בתפזורת אחרת . התיווי מעניק לכנר ולוויולן חופש בחירה מסוים באורך הצליל שעליהם לנגן ( הצליל ארוך למדי בכינור , וברגע מסוים הוא יורד ושוב עולה בגליסנדו : הצליל המנוגן בוויולה ארוך פחות - אך לא בשיעור שנקבע מראש ; על הצ'לן לעומת זאת להחליט באותו זמן באיזו תבנית מלודית יתחיל מבין אלה שסומנו בעיגולים , על איזו מהן יחזור וכיצד ימשיך עד השלב הבא . 13 ג : התחלת החלק הרביעי .
|
|