|
|
صفحة: 375
בכל אלה מסמנת יצירתו של פרטוש גישה מודרניסטית , שאינה נרתעת מקושי ומשאיפה לחשוף רובד עמוק ונסתר שבו שומר המלחין על שלד המנגינה המקורית , על התנועות , או ה"ג'סטות" האופייניות לה ועל הצלילים המזוהים עם המודוס שלה . נשים לב לכך שכמעט כל הצלילים הארוכים , או אלה המסיימים את הפראזות ( גם כצלילים קצרים ) נלקחו מן הלחן המקורי : רה , לה , סול , מי , דו וכן הלאה . בדוגמה 11 ב הם מוקפים בריבוע . 11 ב : עדן פרטוש , . "חזיונות" הרצ'יטטיב הפותח . הג'סטה הפותחת את הרצ'יטטיב אינה אלא חזרה - לא מדויקת - על זו שהלחן המקורי פותח בה ( תיבות 2-1 , ( 4-3-ו וגם הג'סטה הבאה חוזרת על הג'סטה השנייה המופיעה בלחן המקורי . בחינה קפדנית של המשך הפרק מלמדת שפרטוש מוסיף ומפתח את הג'סטות המקוריות . בכל מקרה פרטוש מקפיד - כפי שארליך הקפיד ב"בשרו" - על מבנה מוזיקלי דרמטי ועל פיתוח ; אין הוא מסתפק במבנה הקטן ובמאגר הצלילים המצומצם האופייניים לנעימה המקורית . אחרי תהליך הדרגתי של הרחבות ופיתוח , המביא את הרצ'יטטיב לשיאו , תבוא רגיעה - בצלילים נמוכים , בצעדים צפופים יותר ובחזרות רצופות על אותה תבנית מסתלסלת . השיא הנמוך של הפרק הוא גם המקום שצליליו הם הארוכים ביותר . שלושת הצלילים הארוכים האלה - מי , פה ולה - אינם אלא " הד" רחוק של תחילת השורה השלישית והרביעית במנגינה התימנית המקורית 11 ) א . ( את הפראזה הקצרה המסיימת את הרצ'יטטיב אפשר לתאר כ"הד" נוסף , רחוק יותר . 11 ג : סיום הרצ'יטטיב .
|
|