|
|
صفحة: 321
בעקבות האמנציפציה במאה 19-ה ניכרה היטמעות רבה יותר של היהודים בחברה האירופית . במערב אירופה ניכר הדבר כבר מראשיתו של תהליך זה , ואילו במזרח אירופה , באזורים שבהם הורשו היהודים לחיות , התהליך היה איטי יותר . רק מספר מוגבל של יהודים הורשו לגור בערים הגדולות , ומספר מצומצם של יהודים הורשו להירשם למוסדות חינוכיים . אלו ששאפו ללמוד מוזיקה באופן מקצועי היו צריכים לפנות לקונסרבטוריונים שבמערב . חזנים וזמרי מקהלה רבים למדו בדרך זו את המיומנויות הדרושות כדי לשלב ביעילות את מסורת המוזיקה הקלאסית עם המוזיקה של בתי הכנסת . משנות 1880-ה ואילך , כתוצאה מהפוגרומים ברוסיה שהחלו , 1881-ב עזבו פליטים יהודים את מזרח אירופה בזרם יציב והתיישבו במערב ובמיוחד בארצות הברית . במדינות שבמערב ובמרכז אירופה היהודים היו אזרחים שווי זכויות החל במאה , 19-ה ויכלו להיות חלק מהחברה החדשה המקומית . הם יכלו גם ליהנות מחינוך ליברלי ולתרום להתפתחות המדע והאמנויות . לראשונה הייתה להם גישה לקונסרבטוריונים והזדמנויות להופיע בקונצרטים עם שכניהם הנוצרים . המלחין ז'אק פרומנטל הלוי , למשל , היה היהודי הראשון שזכה בשנת 1819 בפרס רומא הנכסף - פרס של האקדמיה הצרפתית לאמנויות , שאפשר לאמנים ולמוזיקאים לשהות ברומא לשם לימודים . בניגוד לטעמם של חברי הקהילות היהודיות , פיתחו החזנים בווינה , בפריז , בלונדון ובמקומות אחרים טעם אופראי או כזה המושפע מסגנון הליד - סגנונות שחדרו לחזנות המאה 19-ה עשרה במערב אירופה . עם התחזקות המעמד הבינוני הפכו קונצרטים , מופעי בלט ואופרה לנגישים לקהל רחב יותר . הדבר הוביל לדרישה הולכת וגדלה למלחינים ומבצעים . על אף הפער העצום בין המוזיקה היהודית המסורתית , שעליה התחנכו , לבין מוזיקה אמנותית , יהודים הפכו עד מהרה לפעילים כמלחינים , מנצחים , חוקרים , מורים , במאים , עורכים , מו"לים , אמרגנים , פטרונים , ואף יצרני פסנתרים . חלקם זכו להצלחה בין-לאומית . ואולם , באופן פרדוקסלי , החופש החדש הביא עמו בעיות ומורכבויות בנושא הזהות היהודית , ובמיוחד עבור מלחינים . מלחינים רבים פתרו את הבעיה בכך שכתבו בעיקר מוזיקה לבית הכנסת . אבל חדירת המערב ניכרה גם כאן , שכן מוזיקה מסורתית שהייתה כתובה במודוסים הומרה עתה לסולמות מז'ור ומינור . עם זאת , מרבית היהודים , במיוחד במדינות הדוברות צרפתית וגרמנית , שאפו למעורבות מלאה בלאום , בתרבות ובחברה שבה חיו . שאיפה זו יצרה בעיות רבות הן בין זרמים שונים ביהדות , והן בין יהודים לנוצרים . יהודים שנטמעו בחברה הנוצרית נחשבו לאופורטוניסטים ולרודפי קריירה , ואילו יהודים שהמירו את דתם נחשבו לבוגדים . עוינות מבחוץ גם היא לא איחרה לבוא . ככל שהיהודים ניסו להלחין מוזיקה אירופית עבור קהל אירופי , תמיד נשמעו קולות שמעולם לא הפסיקו להזכיר להם את מוצאם המקורי . ריכרד וגנר , בשניים ממאמריו לפחות היהדות" ) במוזיקה" משנת , 1850 ו"דע את עצמך" משנת , ( 1881 תקף את חוסר השורשיות והעדר הטבעיות המוזיקלית האמנותית של היהודים . הוא האשימם בחיקוי , בהעדר עומק , ובהעדר יכולת יצירתית אמיתית ( על כך ראו גם בפרק - 7 " . ( "האופרה כתוצאה מכך , מלחינים יהודים רבים הדגישו את יכולתם האינטלקטואלית ואת מיומנותם , והסתירו את חייהם הפרטיים ואת זהותם היהודית . אחת האירוניות של האמנציפציה הייתה כי מרבית המלחינים היהודים , שרצו להשתלב בחברה הלא-יהודית , יכלו לעשות זאת רק במחיר יהדותם . שישה מתוך המלחינים הגדולים של התקופה הרומנטית היו יהודים ובעלי רקע יהודי : ג'קומו מיירבר , ז'ק פרומנטל הלוי , ז'ק אופנבך , פליקס מנדלסון , שרל-ולנטן אלקן וגוסטב מהלר ; עם זאת , קשה להצביע על מאפיינים יהודיים ברורים ביצירותיהם . פרטים נוספים על מיירבר , הלוי , מנדלסון , אופנבך ומהלר אפשר למצוא בפרקים 5 . 7-ו
|
|