|
|
صفحة: 237
נראה שגם סטרוינסקי , שהיה כבר מוכר כאחד מנושאי הדגל של המודרניזם , נדבק בחיידק הניאו-קלאסי וביצע תפנית חדה בסגנונו . הוא עבר לפריז וכתב את הבלט " פולצ'ינלה" , ( 1920 ) שוב עבור דיאגילב ולהקתו , אלא שהמוזיקה הפעם הייתה שונה בתכלית . לא עוד אלימות " פאגאנית" וסבך ריתמי מודרניסטי , אלא מוזיקה שקופה ובהירה , טונלית ובעלת משקלים פשוטים , בהשראת הברוק המאוחר , עם רסיסי " ניאו" בתזמור , בהרמוניות ובמקצבים הסינקופליים המופיעים מדי פעם בפעם . אלה מעידים שזהו בכל זאת אותו סטרוינסקי , שהלחין רק שבע שנים קודם לכן את "פולחן . "האביב האזינו ליצירה וצפו בבלט ב- דו-קרב בין ניאו-קלאסיקה למוזיקה דודקפונית - מאמצע שנות 20-ה של המאה 20-ה התפתח מעין " דו-קרב אמנותי" בין תומכי שני הזרמים המנוגדים , הניאוקלאסי והדודקפוני , שכתבו זה נגד זה מאמרים ואף כמה יצירות מוזיקליות לגלגניות ( למשל , יצירתו של שנברג " שלושה קטעים סאטיריים למקהלה . ( 1925 , "מעורבת הניאו-קלאסיקנים ביקרו את שנברג ותלמידיו על כך שהם שכלתניים ופורמליסטים , וגם מלאי רגשנות עודפת . הדודקפוניסטים טענו שהניאו-קלאסיקנים חסרי רעיונות , שמרנים ופופוליסטים . הדברים שכתב שנברג 1925-ב על עמיתיו המלחינים בני תקופתו נאמרו אמנם ללא ציון שמות , אך המסר העוקצני ברור : ... " אני מכוון ביקורתי כלפי אלה שמצאו את מבטחם ב'דרך האמצע' ... אלה שבחרו בדרך זו הם חמדנים : אוספים דיסוננטים מכל הבא ליד בתקווה להפוך בדרך זו , 'מודרניסטים'ל אבל אין להם האומץ להסיק את המסקנות הנכונות . אין להם יכולת להסביר למה הקקופוניה שלהם היא ' בסדר' ואילו של האחר אינה ' . 'בסדר אני מכוון ביקורתי כלפי אלה שלא רוצים ללכת רחוק מדי , אבל אינם יודעים להסביר למה הלכו עד לאן שהלכו : ה'פסבדו-טונליים' שחושבים שהם יכולים לעשות הכול כדי לרסק את הטונליות , כל עוד הם חוזרים מדי פעם לאיזה אקורד משולש , בין אם הוא בא במקום הנכון ובין אם לא . איזו אוזן מוזיקלית יכולה לסבול זאת " !? ( מתוך ספרו של רנה לייבוביץ , " שנברג והאסכולה , 1949 , "שלו עמ' ( 108-107 ולסיום , אפילו אצל גדול המתנגדים לניאו-קלאסיקה , ארנולד שנברג , אפשר להבחין במאפיינים ניאו-קלאסיים ביצירות שכתב משנות 20-ה ואילך . אבל אלה אינם באים לידי ביטוי בתוכן המוזיקלי , אלא רק בחזרה לצורות המסורתיות כמו סונטה , סויטה וכיוצא באלה . על מלחינים ניאו-קלאסיים נוספים בצרפת ובגרמניה ראו ב- המוזיקה שסטרוינסקי שאב ממנה את השראתו ליצירה יוחסה למלחין פרגולזי , ( 1736-1710 ) אך למעשה הייתה ברובה פרי עטם של מלחינים אחרים מתקופת הברוק . איגור סטרוינסקי , 1958
|
|