|
|
صفحة: 234
פריז : בירת הניאו-קלאסיקה אריק סאטי 1925-1866 , ( Erik Satie ) ניצני הניאו-קלאסיקה בפריז החלו בזמן מלחמת העולם הראשונה , בעקבות הקשר שנוצר בין שני יוצרים - המלחין אריק סאטי והמשורר , במאי , סופר , מחזאי וקולנוען ז'אן קוקטו . סאטי , שכבר היה מלחין ותיק למדי באותה תקופה , היה קשור ברוחו לזרם הדאדא שהתפתח באותם ימים . לסאטי לא היה אמנם מגע ישיר עם אמני הדאדא , אבל גם הוא כמוהם ביטא יחס אירוני לרצינות של האמנות כלפי עצמה . האירוניה אצל סאטי ניכרת כבר בהוראות הנגינה לנגנים ובכותרות היצירות : “ הפסק לנגן ושים ידיים בכיסים , “! “ על קצה הלשון , “ “ יפה , המשך כך , “! “ תהה על קנקנך “! הערות מעין אלה הן פרודיה על הנוהג הרומנטי להפריז בהוראות החודרות לנימי נפשו של הנגן . כשהטיח בו דביסי ביקורת על כך שהיצירות שלו הן חסרות צורה מוזיקלית , הוא קרא לאחת מהן “ קטעים בצורת אגס . “ האירוניה מורגשת לא רק בהוראות הנגינה ובכותרות היצירות של סאטי . בפרק השני מתוך “ עוברים מיובשים “ ( embryons desseches ) לפסנתר , ( 1913 ) סאטי מצטט את מארש האבל של שופן עם הערה עוקצנית : “ ועכשיו כולם מתחילים לבכות . “ סיום הפרק השלישי הוא פרודיה על ג'סטה קלאסית “ בטהובנית “ מוכרת : מהלך הדרגות המוכר החוזר ונשנה V-I בקדנצה שבסוף היצירה . האירוניה של סאטי באה לידי ביטוי בהפרזה עד אבסורד של התופעה . האזינו ל “ עוברים יבשים “ ב- הדאדא : זרם באמנות הפלסטית ובספרות , שנוסד בשווייץ 1916-ב והתפשט לברלין , לפריז ולניו יורק . הדאדא קם בתגובה למלחמת העולם הראשונה ופעל עד 1923 כזרם אנטי-מלחמתי , ששם ללעג את הבורגנות , הלאומנות ומה שנראה בעיני חבריו כאינטלקטואליות מזויפת . הדאדאיסטים עבדו בטכניקות שונות , ביניהן קולאז'ים ועבודות רדי-מייד - ( ready made ) שימוש בחפצים יומיומיים מחוץ להקשרם לשם יצירת אמנות . ( מרסל דושאן ומרסל ינקו הם מאמני הדאדא הבולטים . ינקו עלה לישראל 1941-ב 1953-וב ייסד את כפר האמנים עין הוד . דווקא יצירותיו המוכרות של סאטי , " גימנופדי" ( Gymnopedies ) ו"גנוסיין" ( Gnossiennes ) לפסנתר ( השמות מרמזים על יוון העתיקה , ( הן בעלות מלודיות רבות השראה והרמוניות מודליות אלגנטיות הנעות בזרימה קבועה . המאזין שאינו מכיר את סאטי בוודאי לא יחוש ברוח אירונית כלשהי השורה עליהן . האזינו ל"גנוסיין" מס' 1 ב- על אחת היצירות בסדרה "מוזיקת רהיטים" musique ) ( d’ameublement כתב סאטי כי "עליה להיות מנוגנת כמוזיקת רקע בזמן ארוחה או חתונה . "אזרחית על הדף היחיד בפרטיטורה של "התרגזויות" , 1893 , ( vexations ) הוא כתב : "על מנת לנגן את היצירה 840 פעמים ברצף רצוי שתכין את עצמך מראש , בדממה עמוקה ובחוסר תנועה כבד . "ראש קטע וידאו משעשע על ביצוע היצירה ראו ב- מרסל דושאן , המזרקה , , 1917 עותק ממהדורת , 1964 אוסף מוזיאון ישראל , ירושלים © succession Marcel Duchamp / ADAGP , Paris 2012
|
|