|
|
صفحة: 233
ניאו-קלאסיקה : חזרה לאחור וקצת פחות כובד ראש כפי שקורה לעתים קרובות , אחרי מהפכה באה תגובת הנגד , וזו הגיעה בשנות 20-ה של המאה 20-ה בדמות הזרם הניאו-קלאסי . הניאו-קלאסיקה התפתחה בשלהי מלחמת העולם הראשונה ונמשכה עד סוף מלחמת העולם השנייה , כלומר בין 1917 . 1945-ל היה בה משום תגובת נגד הן לכיוונים המודרניסטיים של תחילת המאה והן לרגשנות של הרומנטיקה . מאורעות מלחמת העולם הראשונה והחורבן הגדול באירופה הובילו לרצון “ לשקם הריסות “ גם מבחינה מוזיקלית ולחזור לערכי העבר - לטונליות , לסדר , לפשטות . לא היה כאן רצון לחזור לרומנטיקה , ליצירות הענקיות ולרגשות הסוערים . הניאו-קלאסיקה היא זרם אנטי-רומנטי באותה מידה שהיא זרם אנטי-מודרני . הניאו-קלאסיקה כשמה כן היא - שילוב בין חזרה אל הקלאסיקה עם דבר מה חדש - “ ניאו . “ המונח “ קלאסיקה “ מופיע כאן במובנו הרחב - המוזיקה הטונלית של המאות 17-ה עד , 19-ה ולא במובן הצר של ה “ תקופה הקלאסית . “ האלמנטים הקלאסיים בניאו-קלאסיקה הם : . 1 פשטות ( במלודיות , במרקם , במשקלים זוגיים ומשולשים . 2 ;( חזרה לצורות מסורתיות ( סימפוניה , סונטה וכיוצא באלה . 3 ;( הרכבים מסורתיים ; . 4 טונליות . האלמנטים החדשניים בניאו-קלאסיקה הם : . 1 הרמוניות חדשניות ; . 2 מודולציות מפתיעות ; . 3 תזמור בלתי שגרתי ; . 4 מהלכים טונליים “ תמימים , “ שבתוכם “ מושתלים “ צלילים או אקורדים דיסוננטיים . תופעה זו זכתה לכינוי “ מוזיקה של צלילים שגויים “ . ( wrong tone music ) כאשר ה “ צלילים השגויים “ חוזרים שוב ושוב - ברור שאין כאן טעות אלא עניין סגנוני מכוון ; . 5 הפרזה מתוך אירוניה בשימוש בג'סטות “ קלאסיות “ מוכרות . סרגיי פרוקופייב 1953-1891 , ( Sergei Prokofiev ) “ הסימפוניה הקלאסית “ ( 1917 ) של המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב נחשבת ליצירה הניאו-קלאסית הראשונה . “ כך אולי היה כותב היידן , לו היה חי היום “ אמר פרוקופייב . הסימפוניה כתובה על פי הדגם של התקופה הקלאסית : יש בה ארבעה פרקים והראשון בצורת הסונטה , ובעיקר - היא טונלית ! עם זאת , היא לא נשמעת כעוד סימפוניה קלאסית . אקורד רה מז'ור נמרץ בתזמור בהיר פותח את היצירה , כמבשר בחגיגיות את ראשיתה של תקופת זוהר חדשה לטונליות . אלא שכעבור 10 תיבות בלבד , תזוזה פתאומית לדו מז'ור , סולם רחוק הרמונית מרה מז'ור , מבהירה שלא מדובר באמת בסימפוניה קלאסית . מהלך שכזה במאה 18-ה לא היה סביר ( כך אולי באמת היה נוהג היידן , הידוע בהומור ובנועזות המוזיקלית שלו , לו היה חי . ( 1917-ב רוח הניאו נמשכת לאורך ארבעת פרקי היצירה כשהיא חבויה היטב במסגרת הקלאסית . האזינו לשני הפרקים הראשונים של הסימפוניה ב-
|
|