|
|
صفحة: 231
אנטון ווברן 1945-1883 , ( Anton Webern ) מבין מלחיני האסכולה הווינאית השנייה היה אנטון ווברן מקור השראה לדור הבא של המלחינים . המוזיקה של ווברן הייתה בעלת אופי מחושב , מאופק . "מתמטי"ו סגנונו מכונה “ , "פוינטיליסטי כדימוי לציור המורכב מנקודות וכתמי צבע : המלודיות אצלו הן גרעיניות ותמציתיות ולעולם לא ארוכות ומפותלות . זוהי מוזיקה של ניואנסים , הדורשת הקשבה ותשומת לב לכל פרט . מספר יצירותיו של ווברן היה קטן ויצירותיו קצרות , כך שניתן להעלות את מכלול יצירתו על שני תקליטורים . בספרו “ התיאוריה של ההרמוניה “ טובע שנברג את המושג “ מלודיה של צבעי הצליל “ ( Klangfarbenmelodie ) ( במקור מגרמנית : = Klang צליל , = Farben צבעים , Melodie = מנגינה . ( הפרק השלישי מתוך “ חמישה קטעים לתזמורת “ אופוס 16 של שנברג כתוב ברוח זאת . אבל ווברן , יותר משנברג , יישם את רעיון , Klangfarbenmelodie-ה עד שהפך לסימן ההיכר שלו . יצירותיו של ווברן שופעות שינויים בגוונים ובצירופי הכלים המנגנים וניכר בהן ששינוי הגוון הוא הוא הדבר העיקרי ביצירה . אין זה עוד תזמור הצובע מנגינות , כמקובל , אלא ממש מלודיה של צבעי הצליל . חמישה קטעים לתזמורת אופוס ) 1913 ( 10 היצירה כתובה בסגנון האטונלי החופשי . היא שופעת מרווחים המאפיינים את המוזיקה של ווברן : סקונדות , טריטונים , ספטימות ונונות , וניכרים בה הצמצום והתמצות . אורכה של היצירה , על חמשת פרקיה , 4-כ דקות בלבד . התזמורת של ווברן רחוקה מלהיות תזמורת במובן המקובל . זהו הרכב קטן , בלתי שגרתי , המכיל בתוכו 17 נגנים : כלי נשיפה וכלי קשת סולניים , נגן אחד מכל כלי , ולצידם נבל , גיטרה , צ’לסטה וכלי הקשה . הפרק הראשון : “ אידיאל" אורך הפרק 40-כ שניות , והתזמור יוצר את Klangfarbenmelodie-ה במלוא הדרו . שינויי הצבעים בלתי פוסקים והם מתרחשים בעדינות וכהרף עין . לשם יצירתם משתמש ווברן בין היתר בכלים בעלי גוון מיוחד : צ'לסטה ופעמונייה ( גלוקנשפיל ) וגם בצורות נגינה מיוחדות בכלים היותר מקובלים , למשל - פלטרצונגה בחליל ( טריל המופק באמצעות נשיפה תוך הגייה מתגלגלת של “ ר , (“ פלג'ולטים ( צלילים עליים ) בכלי הקשת ובנבל וסורדינו בחצוצרה . היצירה מזמינה אותנו למעין “ סולפג' של צבעים , “ תוך האזנה קשובה לגוונים המשתנים כל העת . הפרק נפתח במוטיב קצר ותמציתי , פוינטיליסטי , בן שלושה צלילים : סי-דו-סי . כל צליל מתוזמר בהרכב כלים שונה , בגוון שונה , וההבדלים עדינים ודקים . בשלושת הצלילים הפותחים - סי , דו , סי - מתחלפים הכלים : הצליל סי מנוגן בחצוצרה עם סורדינו ובנבל , “ דו" - בצ'לסטה , ויולה בפלג'ולט ונבל , ו “ סי “ - בחליל ובנבל . אם נאזין כמה פעמים לאותם שלושה צלילים הפותחים את הקטע , נוכל להבחין בגוונים : נשמע את קול הפריטה של הוויולה החבוי בצליל השני , נבחין בין הגוון השונה במעט של החצוצרה המעומעמת בצליל הראשון ובין זה של החליל בשלישי . היצירה ממשיכה בצלילי הגלוקנשפיל , טרמולו בצ'לסטה , כניסה רכה של הקלרינט , והיא ממשיכה ומשנה את גווניה עד לסיום הפרק . בסיום , הצליל פה חוזר על עצמו ארבע פעמים ברצף ללא שינוי בגובה , בעוצמה או במקצב . רק הגוון משתנה : פה ראשון בחליל , פה שני בחליל ובחצוצרה , פה שלישי בחצוצרה לבדה , ואחרון כמעין הד רפה בצ'לסטה .
|
|