|
|
صفحة: 213
איגור סטרוינסקי : 1971-1882 , ( Igor Stravinsky ) המהפכה הריתמית 1909-ב יצאה מרוסיה קבוצת רקדנים בהנהלתו של סרגיי דיאגילב , מבקר אמנות ואמרגן , להציג סדרה של מופעי מחול בפני קהל הצופים בפריז . מה שהחל כיומרה צנועה של הצגת התרבות הרוסית הפך עד מהרה לחוד החנית של המחול המודרני של תחילת המאה - להקת הבלטים הרוסיים . ( Les Ballets Russes ) הלהקה הציגה בקביעות בבירות מערב אירופה והופעותיה היכו בתדהמה את קהל הצופים בדימויים החזותיים החדשניים והנועזים שהציגו , שהיו רחוקים מאוד מהדימוי של הבלט ה"קלאסי" המסורתי . דיאגילב השכיל לשתף פעולה עם מיטב האמנים בני התקופה : לעיצוב התפאורות הוא גייס אמנים כפבלו פיקאסו וז'ורז' בראק , ולעיצוב התלבושות את האופנאית המובילה גבריאל ( קוקו ) שאנל . הוא העסיק את מיטב הרקדנים והכוריאוגרפים , שהבולט שבהם היה ווסלאב ניז'ינסקי , והזמין יצירות ממיטב מלחיני התקופה . בין היתר הועלו יצירות משל מוריס ראוול , קלוד דביסי , מנואל דה פאיה Manuel ) , 1946-1876 , ( de Falla פרנסיס פולנק , 1963-1899 , ( Francis Poulenc ) ריכרד שטראוס 1949-1864 , ( Richard Strauss ) וסרגיי פרוקופייב . 1953-1891 , ( Sergei Prokofiev ) אך המלחין המועדף על דיאגילב , שהפך ל"מלחין הבית" של הלהקה , היה איגור סטרוינסקי , שכתב עבור הבלט הרוסי לא פחות משמונה יצירות בין השנים . 1923-1910 איגור סטרוינסקי , יליד סנט פטרבורג שברוסיה , היה אחד המלחינים הרב-גוניים של המאה . 20-ה במהלך שנות יצירתו עבר שלוש תקופות יצירה בעלות מאפיינים סגנוניים שונים , שעליהם נעמוד בהמשך הפרק : התקופה הרוסית ( עד , ( 1920 התקופה הניאו-קלאסית ( 1954-1920 ) והתקופה הדודקפונית . ( 1971-1954 ) בשנת 1910 עזב סטרוינסקי את רוסיה לפריז לקראת הביצוע של הבלט "ציפור האש" ושנה לאחר מכן בוצעה "פטרושקה" שלו . ( על "ציפור האש" , "פטרושקה"ו כולל ניתוח מאפיינים מוזיקליים חשובים , ראו - עדו אברבאיה , "קיצור תולדות , "המוזיקה עמ' ( . 170-169 1913-ב הועלתה יצירתו המוכרת ורבת ההשפעה ביותר של סטרוינסקי , הבלט " פולחן , "האביב עם כוריאוגרפיה של ניז'ינסקי ותפאורה של האמן הרוסי ניקולאס רוריך . דוגמה : 7 איגור סטרוינסקי , "פולחן האביב" , ( 1913 ) תמונות מרוסיה הפגאנית . סטרוינסקי כותב : " ראיתי בדמיוני טקס בשבט פגאני . זקני השבט יושבים במעגל ומביטים בנערה . הם מקריבים אותה כדי לרצות את אל האביב" ( מתוך המבוא לפרטיטורה של היצירה . ( לבלט שני חלקים : . 1 הערצת האדמה , . 2 הקורבן . כל חלק מורכב מתמונות שונות מחיי השבט : ריקודים וטקסים לכבוד בוא האביב , ברכת כוהנים המברכים את האדמה , בחירת נערה שתועלה קורבן לאדמה . בקטע האחרון ביצירה , "ריקוד , "הקורבן הנערה רוקדת "עד . "מוות סטרוינסקי מספר על " מוזיקת פולקלור , "מודעת-תת שהנחתה אותו כאשר חשב על האיפיון של השבט הפאגאני . לדבריו , הוא לא השתמש כלל בחומר עממי אותנטי , אלא רק במה שראה בעיני רוחו . ביצירה שתי תופעות מוזיקליות חדשניות : . 1 ביטויים של עוצמה וכוחניות , שלא היו מוכרים עד אז כחלק מהשפה המוזיקלית המקובלת ; . 2 מצבור גדול של תופעות ריתמיות בלתי שגרתיות . מבחינת התזמור , סטרוינסקי משתמש בתזמורת גדולה ועשירה בצבעים . התופעה הבולטת ביותר היא הרחבה של משפחת כלי העץ : 5 נגנים לכל כלי , כלומר 5 חלילים ( כולל פיקולו וחליל אלט 5 , ( אבובים ( כולל קרן אנגלית 5 , ( קלרינטים ( כולל קלרינט פיקולו וקלרינט בס ) 5-ו פגאנים - עובדי אלילים .
|
|