|
|
صفحة: 206
מאפייני הסגנון האימפרסיוניסטי : בניגוד לגישה המקובלת עד אז , שלפיה הצייר מנסה לשקף את המציאות באמצעות רישומים מוקדמים ( סקיצות ) בטבע , ולאחר מכן עובד בסטודיו על פרטי הציור , האימפרסיוניסטים ציירו את ציוריהם מחוץ לסטודיו - באוויר הפתוח , ישירות וללא סקיצות מקדימות . הם לא שאפו לייצג את המציאות כמות שהיא במדויק , אלא להיפך - להעביר את " חוויית הרגע" של הצופה ולבטא את כתמי הצבע והאור , כפי שהצופה חווה אותם . הטכניקה שאפיינה ציירים אלה הייתה בדרך כלל של ציור בנגיעות מכחול מהירות או כתמי צבע קטנים , כך שבמבט מקרוב האובייקט המצויר נראה מעורפל ואפשר להבחין בו רק במבט מרחוק . אף שאין קשר ממשי וישיר בין קבוצת האמנים האימפרסיוניסטים לבין דביסי , שהתנגד נמרצות לייחוס של כינוי זה למוזיקה שלו , אפשר ללמוד מסגנון ציור זה כמה דברים על סגנונו של דביסי : מעבר לזיקה הברורה של נושאי יצירותיו לנושאי הציור האימפרסיוניסטי - תמונות טבע ונופים פסטורליים , יש גם מאפיין מוזיקלי של יצירתו הקושר אותו לאסכולה זו והוא הערפול והטשטוש . בציורים האימפרסיוניסטיים מופיעות דמויות מטושטשות ומעורפלות , וגם אצל דביסי קיים ערפול וטשטוש של המנגינה וההרמוניה . ביצירות לפסנתר הדבר נעשה באמצעות שימוש רב בפדל ויצירת שכבות הרמוניות זו על גבי זו , וביצירות לתזמורת גם באמצעות שימוש מרובה בטרמולו , בסורדינו ( עמעם , ( בכלי הקשת ובכלי הנשיפה ממתכת , בפריסת אקורדים רחבה וביצירת " כתמי צליל" ושכבות תזמוריות זו על גבי זו : כל אלה מטשטשים ומערפלים את ההרמוניות והמלודיות ויוצרים מעין " תמונות אימפרסיוניסטיות" בצלילים . " אקורדים של צבע" ותזמור מעודן - "פרלוד לאחר הצהריים של פאון" ( 1894 ) " אקורד" עבור דביסי הוא בראש ובראשונה צירוף צלילים בעל צבע . דביסי מעוניין בצבע של האקורד יותר מאשר בשימוש הטונלי-הפונקציונלי שלו . ב"פרלוד לאחר הצהריים של פאון" יש מאפיינים מובהקים של גישתו ההרמונית , כמו גם מאפיינים בשדה התזמור . , "פרלוד"ה שתוכנן במקור כפרק ראשון ביצירה בת שלושה פרקים , נכתב בהשראת שיר של המשורר הסימבוליסטי סטפן מלרמה . ( 1898-1842 ) הוא מספר על הסטיר פאון , שחציו אדם וחציו עז , המנגן בחליל בין עצי היער ומנסה לפתות , ללא הצלחה יתרה , את נימפות היער . על הסימבוליזם ראו בבתזמורת 3 חלילים , 2 אבובים , 2 קלרינטים , 4 קרנות , 2 נבלים וכלי קשת . מבט ברשימת הכלים מלמד על סגנונו התזמורי של דביסי : דגש על הצבעים הבהירים והרכים של התזמורת , ויתור כמעט מוחלט על כלי המתכת , שמתוכם הוא בוחר רק בקרנות , לרוב עם סורדינו . החליל מופיע כאן בתפקיד סולני , כמייצג את פאון . הנבלים מרבים לנגן אקורדים מפורקים מלטפים , ובכלי הקשת קיים שימוש מרובה בסורדינו , בטרמולו ובחלוקת כלי הקשת לקבוצות-משנה קטנות . ( divisi ) כל אלה מרככים ומערפלים את הצליל . דוגמה : 2 קלוד דביסי , "פרלוד לאחר הצהריים של פאון" , ( 1895 ) תיבות . 11-1 את היצירה פותח החליל במנגינה דמוית אלתור ברגיסטר נמוך . המנגינה עולה ויורדת במנעד של טריטון , בין דו דיאז לסול . כבר ביצירה מוקדמת זו משתמש דביסי בסולם הכרומטי החליל , מעבר לתפקודו כאן כמייצג את דמותו של פאון , היה חביב על דביסי ועל מלחינים צרפתים אחרים בתקופתו , בגלל אופיו הרך והאוורירי . "סירינקס" ( syrinx ) לחליל סולו , ( 1913 ) יצירה הנושאת את שמה של אחת מנימפות היער , היא מיצירות הסולו המשובחות בספרות המוזיקה של המאה . 20-ה האזינו ליצירה "סירינקס" ב-
|
|