|
|
صفحة: 201
הפונוגרף , שהמציא תומס אדיסון , 1887-ב היה המכשיר הראשון שאפשר הקלטה והשמעה של קולות . הצליל הושמע לתוך שפופרת והרטיט ממברנה ( קרום דק ) שבקצה המחט . רעידות המחט חרטו חריצים על גליל שעווה . סיבוב הגליל בשנית הרעיד את הממברנה ואפשר את השמעת הצליל . המכשיר הומצא במקור בעיקר לשימוש משרדי כדי לעזור בשימור ובהקלטה של טקסטים . כמכשיר להשמעת מוזיקה הוא נחל בסופו של דבר הפסד צורב לגרמופון של אמיל ברלינר , שבו הוקלטו הצלילים על צילינדר שטוח ( תקליט . ( לגרמופון לא הייתה אמנם פונקציית הקלטה ביתית , אבל הוא היה נוח יותר לשימוש מסחרי . יתרונו של הפונוגרף נשאר ביכולת ההקלטה הביתית והוא המשיך לשמש לתיעוד ולהקלטה של מוזיקה חיה ( על כך ראו גם בהמשך הפרק , בסעיף על בלה ברטוק . ( ארנולד שנברג : 1951-1874 , ( Arnold Schoenberg ) אטונליות חופשית גם במוזיקה היה זה הרגע הנכון לפריצת דרך . רבים ממלחיני ראשית המאה 20-ה הבינו שהמערכת הטונלית המז'ור-מינורית , ששלטה ללא עוררין בעולם המוזיקה האירופית יותר 300-מ שנה , הגיעה לשיאה ומיצתה את עצמה ביצירות הענק של הרומנטיקה המאוחרת . ארנולד שנברג , מלחין ותיאורטיקן וינאי ממוצא יהודי , ניסה בתחילת דרכו להמשיך בכיוון שהתוו קודמיו ואף להרחיבו ולהיות " יותר רומנטי . "מהרומנטיים " גורה לידר" , ( 1903-1901 ) לסולנים , 3 מקהלות והרכב תזמורתי ענק , היא דוגמה ליצירה ברוח זו . אבל שנברג , כמו מלחינים אחרים בני תקופתו , חש צורך לחפש כיוון חדש . לתחושתו , הפתרון היה טמון בהתרחשויות שהתחוללו בשפה הטונלית עצמה . אם הכרומטיקה המתגברת , שכאמור יצרה תחושת ערפול טונלי , תלך עוד צעד אחד קדימה , חשב שנברג , כל הצלילים הכרומטיים יהיו שווים זה לזה בחשיבותם , וכך כל אחד מצלילי הסולם הכרומטי יוכל להיות טוניקה זמנית . שנברג כינה מצב כזה " . "פאנטונליות ביצירות שכתב מאז 1908 הוא שאף לאידיאל זה . בסופו של דבר התקבל המונח " אטונליות" - מוזיקה בלא טוניקה בכלל , על אף אי הנוחות שעורר אצל שנברג . האזינו לקטע מתוך "גורה לידר" ב- פאנטונליות ואטונליות - לכאורה אלה מונחים מנוגדים , אבל למעשה שניהם מתארים תופעה מוזיקלית זהה : אם יש שוויון מוחלט וכל הצלילים הם טוניקה ( פאנטונליות , ( אפשר גם לראות זאת כאילו אין טוניקה כלל ( אטונליות . (
|
|