|
|
صفحة: 195
חמישיית הפסנתר אופוס 34 בפה מינור ( 1864 ) נכתבה במקורה כחמישייה עם שני צ'לי . ברהמס עיבד יצירה זו מאוחר יותר לשני פסנתרים , אך קלרה שומן יעצה לו לשלב את המצלולים של המיתרים והפסנתר לגרסה סופית . דוגמה : 17 ברהמס , חמישיית הפסנתר בפה מינור , פרק ראשון . הפרק הוא פרק אלגרו מלא כוח ודחוס בצורת סונטה . טיפולו של ברהמס ברעיון הפותח במשך התצוגה מדגים את טכניקת הטרנספורמציה של הנושאים , שכונתה בפי ארנולד שנברג " הווריאציה , "המתפתחת דהיינו שינוי מתמיד של הרעיון המלודי הבסיסי . בתיבה הפותחת מוצג מוטיב קצר , שהתיבות הבאות ( תיבות ( 4-2 " מגלגלות" אותו הלאה בשורה של וריאנטים וכך מפתחות אותו לנושא 17 ) א . ( בתיבה 5 הוא הופך לפיגורה פסנתרנית בעלת ערכים ריתמיים מוקטנים ( diminution ) המעומתת עם אקורדים בכלי המיתר 17 ) ב . ( גם הרעיון המלודי החדש ( תיבות ( 24-23 נולד כווריאנט של התיבה הראשונה 17 ) ג , ( וכמוהו - בקרבה רבה או רחוקה יותר - כל הנושאים המופיעים בפרק . 17 א : תיבות . 4-1 17 ב : תיבות . 6-5 17 ג : תיבות . 27-23 יחסי הסולמות בפרק רחוקים : קבוצת הנושא השני היא בדו דיאז מינור , שאפשר אמנם לפרש אותו כרה במול מינור ; ואכן , הצליל רה במול כבר הופיע באופן בולט בנושא שבתיבה 24-23 ( עדיין בפה מינור ) ואולי בישר את הופעת הטונליות החדשה . ברפריזה מופיעה חטיבת הנושא השני בפה דיאז מינור . בתיבות 100-67 מופיע קטע פוגלי , מעין תצוגה של פוגה כפולה ( על שני נושאים . ( האזינו לפרק הראשון ב-
|
|