|
|
صفحة: 175
הסימפוניה במאה 19-ה בטהובן שינה לחלוטין את תפיסת הסימפוניה , והשפעתו ניכרת על כל מלחיני המאה . 19-ה הם שילבו , בדרגות שונות של קיצוניות , את המסורת הקלאסית עם החידושים הצורניים של בטהובן , בעיקר את השאיפה לאיחוד הפרקים ולהרחבת צורת הסונטה . עם הבולטים שבזרם הראשון , המסורתי יותר , הרומנטי-קלאסי , נמנים בין השאר שוברט , מנדלסון , ברהמס , ברוקנר , דבוז'ק וצ'ייקובסקי . הנציג העיקרי של הזרם השני החדשני הוא ברליוז ואחריו ליסט , שבנוסף על הסימפוניות פיתח גם ז'אנר חדש : הפואמה הסימפונית . מלחינים אחדים , כגון שומן ובסוף המאה מהלר , נמצאים בעמדת ביניים בין המסורתיים לחדשנים , אך אלה גם אלה , כלומר - מלחיני כל הזרמים - מושפעים בצורות שונות מן הסימפוניה של בטהובן . הזרם הקלאסי-הרומנטי פרנץ שוברט 1828-1797 , ( Franz Schubert ) פרנץ שוברט נולד וחי בווינה והשתייך לדור הראשון של המלחינים הרומנטיים . הוא נפטר בגיל , 31 שנה אחרי מות בטהובן . שוברט כתב 9 סימפוניות , 22 סונטות לפסנתר , 35-כ יצירות קאמריות , 200 יצירות מקהלתיות כולל 6 מיסות , 17 אופרות ויותר 600-מ שירים . אף שהתפרסם במיוחד כאבי הליד ( Lied ) וכמי שהפך אותו לז'אנר מרכזי , רבה הייתה תרומתו של שוברט למוזיקה הקאמרית , למוזיקה לפסנתר ולמוזיקה התזמורתית . הרומנטיקה שלו באה לידי ביטוי ברגישותו לצבע ( בדינמיקה , בתזמור ובהרמוניה , ( בניסיונו לשלב אלמנטים ליריים במבנים מוזיקליים ובהגדרותיו החדשות לצורות קלאסיות . כל אלה באו לידי ביטוי בסימפוניה מס' 8 הידועה בשם " הבלתי , "גמורה שכן רק שני הפרקים הראשונים שלה הושלמו . יש הגורסים ששוברט לא סיים את כתיבת הסימפוניה כי בשנים 1822-1818 החל ללמוד מחדש את המוזיקה של בטהובן , ועיסוק זה גרם לו למשבר כתיבה ולאיבוד הביטחון העצמי . מספר היצירות הבלתי גמורות שהשאיר שוברט בשנים אלה כפול ממספר היצירות שסיים את כתיבתן . לפיכך , ייתכן שסימפוניה זו היא חלק מתופעה רחבה שמקורה באיום שחש מצד בטהובן . דוגמה : 7 שוברט , הסימפוניה הבלתי גמורה מס' 8 בסי מינור , פרק ראשון . הפרק , , Allegro moderato פותח במבוא של הבסים pp-ב המהווה מעין חומר גלם לכל הפרק הראשון 7 ) א , ( ומיד אחריו מופיע הנושא הראשון באבובים ובקלרינטים 7 ) ב . ( לאחר מעבר קצר המגיע בהפתעה לסול מז'ור מציג שוברט בצ'לי את הנושא השני , המלווה בסינקופות על ידי הוויולות והקלרינטים 7 ) ג . ( שני הנושאים שונים באופיים מן הנושאים של הסימפוניה הקלאסית : הנושא לא מוצג על ידי הכינורות , כצפוי בסימפוניה קלאסית , אלא על ידי כלים אחרים . כמו כן הם מחקים כניסה של זמר סולן לתוך מסגרת ליווי , כפי שמקובל בליד . הפרק כתוב אמנם בצורת הסונטה , אך שוברט משתמש בצורה זו בגמישות . כך , למשל , מבוססת חטיבת הפיתוח בעיקר על נושא המבוא ולא על הנושא הראשון והשני כמקובל בקלאסיקה . נושא המבוא מופיע גם בסוף הרפריזה ומסיים את הפרק , וכך יש בו משום מסגרת לפרק כולו .
|
|