|
|
صفحة: 172
דוגמה : 5 הסימפוניה התשיעית ברה מינור , אופוס . ( 1823-4 ) 125 כאשר כתב בטהובן את הסימפוניה האחרונה שלו הוא כבר היה חירש לחלוטין והתקשה לתקשר עם סביבתו . לאחר שכתב שמונה סימפוניות הציג בטהובן את הכוח הקולי והכלי בכפיפה אחת , כאילו חש שעליו לגייס את המילה לטובת העברת המסר . שלושה פרקים סימפוניים מכינים אותנו לקראת הפרק הרביעי , שיא היצירה . הפרק הראשון מתחיל בפתיחה מסתורית מעט , מעורפלת , ללא תחושה ברורה של פעמה או כיוון מוגדר של מלודיה , ובלא שנדע אם אנו נמצאים בעולם מז'ורי או מינורי . הפרק השני הוא סקרצו חריף ופרוע , מעין ריקוד שטני בעל דחף ריתמי בלתי פוסק . בטהובן הפך כאן את סדר הפרקים והקדים את הסקרצו לפרק השלישי , האיטי . שינוי סדר הפרקים כבר מצוי באחדות מהרביעיות לכלי קשת והסונטות לפסנתר שקדמו לסימפוניה זו . תחילת הפרק השני - תיבות 17-1
|
|