|
|
صفحة: 165
יצירות מרכזיות ברפרטואר של בטהובן התקופה האמצעית ( 1812-1803 ) הסימפוניות היידן כתב 104 סימפוניות , מוצרט , 41 ובטהובן הלחין 9 סימפוניות בלבד . מספר מצומצם זה אינו מעיד על כך שכושר היצירה המוזיקלי שלו דעך , אלא על שינוי מהותי בגישה כלפי הצורה הסימפונית . הייחוד בסימפוניות של בטהובן ניכר בכך שכל אחת מהן היא בעלת אופי מקורי , חדש ושונה . יש סימפוניות שיש להן מסגרת רעיונית-תיאורית : בסימפוניה השלישית אירואיקה" ) ( " יש שיר הלל לכל גילויי הגבורה האנושית ; השישית ( ( "פסטורלית"ה מתארת את חיי הכפר , את הטבע ואת נעימות הרועים . עם זאת , ניתן לראות בסימפוניות של בטהובן תוצר של התנסות בלתי פוסקת בבעיות הצורה המוזיקלית , התנסות שהביאה לשינויים בתפיסה הכללית של הסימפוניה והיחס בין פרקיה . למשל , בפרק המנואט מתוך הסימפוניה הראשונה אין רמז למחול המסורתי ; בסימפוניה החמישית יש מעבר הדרגתי בין הפרק השלישי ( הכתוב בצורת סקרצו עם טריו ) לפרק הרביעי , ונושא הסקרצו חוזר ונשמע בפרק הרביעי , בין סוף הפיתוח לתחילת הרפריזה , כשהוא לובש אופי שונה לחלוטין . בסימפוניה השישית , , "פסטורלית"ה בטהובן מערער את תחושת הסימטריה והאיזון על ידי הוספת פרק חמישי ; ואילו בתשיעית הוא משנה את התייחסותו לז'אנר הסימפוני כאל ז'אנר כלי ואבסולוטי ומוסיף זמרים-סולנים ומקהלה בפרק הסיום . סימפוניה מס' 3 במי במול מז'ור , אופוס - 55 "אירואיקה" ( 1803 ) בטהובן רצה לכנות סימפוניה זו בשם " בונפרטה" , ( Bonaparte ) מתוך הערצה לדמותו של נפוליאון , שנחשב בעיניו גיבור של רעיונות החירות של המהפכה הצרפתית . אך לדברי אחד מתלמידיו הקרובים , כאשר נפוליאון הכתיר את עצמו לקיסר התאכזב בטהובן מאישיותו , קרע את ההקדשה וכינה את הסימפוניה בשם המופשט יותר - Sinfonia Eroica " סימפוניה הירואית שנכתבה כדי לפאר את זכרו של . "גיבור הוא הקדיש אותה לאחד הידידים שתמכו בו . הסימפוניה השלישית ארוכה ומורכבת , וממדיה הם נקודת מפנה בתולדות צורת הסונטה והסימפוניה . הפרק הראשון מאופיין בשינוי פרופורציות בין החטיבות השונות של צורת הסונטה : בעוד שהאקספוזיציה ( התצוגה ) דומה באורכה לרפריזה 155 ) 154-ו תיבות בהתאמה , ( חטיבת הפיתוח היא בת 245 תיבות , והקודה 140 ) תיבות ) שווה כמעט באורכה לתצוגה ומרחיבה את הרפריזה 298-ל תיבות .
|
|