|
|
صفحة: 153
הראשונות : אין בסיומה הפסקה , אלא חזרה על המוטיב המנוקד . להבדיל מן האתנחתא שבסיום שתי התיבות הראשונות , מוליכה התיבה השלישית ברצף לזו הרביעית . במהלך תיבה זו נקטעת ההתקדמות הכבדה והמהורהרת של גושי האקורדים . במקומה אנו מוצאים שרשרת צלילים הגולשים בתנועה חופשית אל הסולם המז'ורי המקביל ( מי במול מז'ור . ( פתיחת הסונטה משולבת בגוף הפרק ממש , וזאת בנקודות צומת חשובות של המבנה : לפני חטיבת הפיתוח ולקראת תום הפרק ( תיבות . ( 300-296 , 137-134 במילים אחרות , היא איננה מבוא חופשי המנותק מגוף הפרק , כי אם חלק מהותי ממנו שתפקידו ליצור אחדות בין חטיבות הפרק השונות . תופעה זו , שכבר עמדנו עליה בסימפוניה מס' 103 של היידן ובפרק האחרון של הרביעייה אופוס 18 מס' 6 של בטהובן , תחזור ותופיע ביצירותיו המאוחרות של בטהובן ולאורך המאה 19-ה ( ראו פרק - 5 . ( "הרומנטיקה" האזינו לפרק הראשון ב- הפסנתר בראשית המאה 19-ה בראשית המאה 19-ה השתכללו במהירות דגמי הפסנתרים המוקדמים של המאה . 18-ה המנעד המצומצם ( כחמש אוקטבות ) התרחב ; הצליל הפך חזק יותר הודות למיתרי המתכת העבים ; מסגרת העץ העדינה שהקיפה את המיתרים הוחלפה כעת במסגרת מתכת מסיבית ; מגוון דוושות אפשר שליטה טובה יותר בעוצמת הצליל ובאיכותו . פסנתר כנף טיפוסי בווינה של שנת 1820 לערך היה מרשים בגודלו - אורכו היה כשני מטרים וחצי , רוחבו כמטר ורבע , המנעד שלו כלל כשש אוקטבות וחצי , והוא צויד בכמה דוושות . בשלב זה גם "התחלפו" צבעי הקלידים - הקלידים ה"טבעיים" הם כעת הלבנים והקלידים הכרומטיים - שחורים ( בצ'מבלו ובדגמי הפסנתר המוקדמים התמונה הייתה הפוכה . ( יכולות משופרות אלה של הפסנתר אפשרו נגינת יצירות שונות לחלוטין במהותן - אטיודים , יצירות פשוטות לחובבן ( כגון ריקודים , ( סונטות רב-פרקיות ויצירות וירטואוזיות לביצוע קונצרטנטי מקצועי .
|
|