|
|
صفحة: 107
החומרים העצמאיים שבפרק לקוחים ברובם מן הריטורנלו ( המקצבים המנוקדים ותבנית הסינקופות ) או ממנגינת הכורל ( המשולש המז'ורי במקור או בהיפוך ) ומגלגלים אותם הלאה . למקום בולט בפרק זה זוכה המילה " , "הללויה המבטאת את קריאת ההלל בפוגה בעלת תנועה נמרצת של האלט , הטנור והבס ( תיבות . ( 155-135 במהלך כל הפרק ממשיכה התזמורת לפתח את החומרים של הריטורנלו , הן את המקצבים המנוקדים והן את תנועת חלקי השש עשרה , וכך נוצרת תחושה של זרימה בלתי פוסקת , אינטנסיבית . הפרק הרביעי - עמוד התווך של הקנטטה - מבוסס על המנגינה הכורלית המושרת על ידי הטנור בלבד . מבנה פרק זה מזכיר כורל-פרלוד לעוגב , ובאך אף עיבד אותו לעוגב סולו כעבור שנים אחדות . הפרק נפתח במנגינה בעלת תנועה מתערסלת , המושמעת בכלי הקשת באוניסונו . למנגינה זו אין קשר תמטי לכורל ; היחס בין שתי המנגינות בהופיען יחד מצטייר כיחס בין שני קווים עצמאיים , הפועלים כל אחד לפי ההיגיון שלו - ולמרות זאת יוצרים הרמוניה . אחדים ממפרשי המוזיקה של באך הצביעו על הניגוד שבין הכורל השליו והיציב , המבטא את הנצח , לעומת התנועה הבלתי פוסקת של הכלים , המייצגת את רעיון התשוקה האנושית . הפרק השביעי והאחרון הוא הרמון פשוט של המנגינה הכורלית לארבעה קולות . הרמון זה - כמו רוב ההרמונים של מנגינות כורליות במסורת הלותרנית - מתאפיין במרקם הומופוני : מנגינת הכורל מופיעה בקול העליון ושאר הקולות עוקבים , בשינויים קלים , אחרי הריתמוס של הסופרן . בחלק א של הכורל בולטת התנועתיות של הבס . רצ'יטטיבים ודואטים פרקים 5 , 3 , 2 6-ו הם רצ'יטטיבים ודואטים ( או אריות לשני קולות , ( והם מייצגים את הצד האופראי-למחצה של הקנטטה . שם מחבר הטקסט ( שרמתו הספרותית , יש להודות , אינה גבוהה ) לא ידוע , אך הוא מפתח את הרעיון הנרמז כבר בבית הראשון של הכורל , ומשתמש בדימויים משיר השירים בפרשנות נוצרית : פגישה בין החתן ( ישו ) לכלה ( הנשמה . ( נדגים זאת בשני פרקים : הפרק השני הוא רצ'יטטיב קצר לטנור וקונטינואו , המבשר את בואו של " . "החתן הטנור מופיע כאן כמעין קריין , והרצ'יטטיב מזכיר באופיו את תפקיד האוונגליסט ( המספר - אף הוא טנור ) בפסיונים של באך ( להלן . ( הפרק השלישי הוא הראשון מבין שני דואטים לסופרן - המייצג כאמור את נשמת המאמין הנוצרי - ולבס , המייצג את ישו : " הנשמה" עורגת לישו אשר מנסה לשכנעה באהבתו . לתפקידי הסופרן והבס נוסף תפקיד לכינור-פיקולו , הדומה באופיו לתפקידים הווירטואוזיים בקונצ'רטי לכינור . תחושת הערגה ניכרת כבר בריטורנלו הפותח ( לכינור ולקונטינואו : ( הפראזה הראשונה נפתחת בקפיצה נרגשת של סקסטה קטנה ( המוסווית מעט על ידי הקישוט , ( ונמשכת בארפג'יו על ספטקורד מוקטן על הדרגה השביעית . הדואט עצמו בנוי במעין צורת דה-קפו : בחלק א בדו מינור ( תיבות ( 36-1 היחס בין שני הקולות הוא יחס של שאלה ותשובה , כאשר הסופרן שואל ( למשל , "מתי תבוא , ( "מושיעי והבס עונה הנה" ) אני . ( "בא חלק ב ( תיבות ( 60-37 נע בין מי במול , סי במול ולה במול מז'ור וממשיך לפתח את המוטיבים של חלק א , כאשר שני הקולות שרים אותו טקסט : הפראזות ארוכות יותר , ומרקם חיקויי מחליף את יחסי השאלה-תשובה . בשתי נקודות ( תיבות 42-41 ותיבה ( 56 נוצר יחס של כינור פיקולו Violino ) - ( piccolo כינור שגודלו שליש מגודלו של כינור רגיל , והמכוון בטרצה או בקוורטה גבוה יותר ממנו . צלילו בהיר ומבריק בעיקר ברגיסטרים הגבוהים . בכתב היד המקורי רשום תפקיד הכינור בטרצה קטנה נמוך יותר .
|
|