|
|
صفحة: 102
של המוזות . באפותיאוזה של לולי מתואר מפגש בין שני המלחינים , שבמהלכו הם מביאים לאיחוד ולהסכמה בין "המוזות האיטלקיות" לבין "המוזות . "הצרפתיות קופרן ראה בקורלי ובלולי את המייצגים המובהקים ומעוררי ההשראה של המסורות האיטלקית והצרפתית בהתאמה . הוא היה בין המלחינים הצרפתים הראשונים ששאבו השראה מן המוזיקה של קורלי ושאף להכניס את הז'אנרים המובהקים ביותר שלו - הסונטה דה-קאמרה והסונטה דה-קייזה - אל המוזיקה הצרפתית . " הסגנון האיטלקי והצרפתי פיצלו זה זמן רב את קהיליית המוזיקה בצרפת . אני כשלעצמי ידעתי תמיד להעריך את הדברים שדרשו הערכה , מבלי להתחשב בארץ מוצאו של המלחין . הסונטות האיטלקיות הראשונות ] של קורלי [ שהופיעו בפריז לפני למעלה 30-מ שנה , ואשר עודדו אותי להתחיל ולכתוב יצירות דומות משלי , לא נפלו לעניות דעתי מאלה של לולי או של אבות אבותיי " . פרנסואה קופרן , מן המבוא ליצירתו "הטעמים 1724 , "המאוחדים דוגמה מובהקת לאיחוד הסגנונות ניתן למצוא ברצף של שני פרקים לשני כינורות ללא קונטינואו באפותיאוזה של לולי - האחת שבה לולי מנגן כביכול את המנגינה הראשית וקורלי את הליווי , והשנייה שבה הם מתחלפים בתפקידים . דוגמה : 15 פרנסואה קופרן , תחילת שני פרקים מתוך "האפותיאוזה של לולי" . 1725 , ( L'Apotheose de Lully ) בחלק השני של " אריה" זאת ( שאינו מובא כאן ) מתהפכת התנועה : רצף השמיניות עובר ל"קורלי" ואילו "לולי" מנגן בתנועת רבעים . ה"אריה" ( air ) הראשונה היא בסול מז'ור ובעלת אופי של מנואט קליל . " לולי" מנגן בה את הקול העליון המשופע בקישוטים ו"קורלי" - את הליווי הפותח בחיקוי אך ממשיך ברצף של שמיניות ובנטייה לאקורדים שבורים . ה"אריה" השנייה היא בסול מינור ובעלת אופי של
|
|