|
|
صفحة: 98
דוגמה : 12 ארכאנג'לו קורלי , טריו-סונטה אופ' 3 מס' 2 ברה מז'ור , הודפסה . 1689-ב תווים והקלטה NAWM 83-ב הסונטה כתובה לשני כינורות השווים בחשיבותם ואף " משוחחים" זה עם זה בחיקויים , תוך שהם מחליפים ביניהם מוטיבים וחלקי נושאים . כדרכה של הסונטה הברוקית , כל פרק מבוסס על נושא מלודי וריתמי אחד , המופיע מיד בתחילתו ומציג את האפקט הבסיסי של הפרק . תפקיד הקונטינואו כתוב לעוגב ( כמקובל בסונטות דה קיזה , ( כאשר יד שמאל מנגנת את קו הבס ויד ימין משלימה את ההרמוניות הרשומות במספרים . כלי נוסף , ויולונה ( ויול בס ) או ארכילאוטה ( לאוטה גדולה ) מכפיל את קו הבס וכך מחזק אותו . בפרק הראשון , " גראווה" , Grave ) בכבדות , ( בולטת התנועה המתמדת של הבס בשמיניות ; זהו " בס , "מהלך המהווה רקע לתנועה האיטית של הכינורות ורווי דיסוננסים של טונים שוהים . הפרק השני , אלגרו , כתוב לשלושה קולות . הכינור השני מנגן את ראש הנושא בהיפוך . הפרק השלישי הוא שוב איטי . המשקל המשולש שלו , איטיותו והדגשת הפעמה השנייה בכל תיבה מעידים על כך שמדובר בסרבנד , אף שכותרתו אומרת רק " . "ו'אדג בפרק הרביעי , הקשר אל המחול בולט אף יותר לאוזנינו . לפנינו ג'יג לכל דבר : המשקל הוא שש שמיניות , המבנה דו-חלקי ( וכל חלק חוזר , ( המרקם חיקויי , ויתרה מזו : החלק השני פותח בהיפוך הנושא שהוצג בתחילת הפרק . בפרק השלישי והרביעי של סונטה זו ניכר אפוא היטב המיזוג בין שני סוגי הסונטה : הכנסייתית והקאמרית . האזינו ליצירה בידוע שכאשר קורלי ביצע בעצמו את הסונטות שלו לכינור סולו ולקונטינואו , הוא נהג לאלתר קישוטים רבים לקו המלודי , בעיקר לזה של הפרק השני שרק צליליו הבסיסיים ביותר נרשמו בתווים ; ברור שהוא ציפה כי מוזיקאים אחרים יוסיפו אלתורים משלהם . שני ביצועים של אותו פרק , אפילו על ידי אותו מבצע , היו עשויים להישמע שונים לחלוטין זה מזה . היה זה חלק מאסתטיקה שאפיינה בעיקר את איטליה והעניקה חופש פעולה רב לנגנים ולזמרים . דוגמה : 13 ארכאנג'לו קורלי , תיבות 2-1 של הפרק הראשון מתוך סונטה אופ' 5 מס' 9 לכינור ולקונטינואו עם הצעה לעיטורים של פרנצ'סקו ג'מיניאני . תפקיד הכינור רשום בשתי חמשות : בראשונה , זו שמעל הבס , נתון רק השלד של המנגינה כפי שנרשם על ידי קורלי , ואילו בחמשה שמעליה רשומה גרסה משופעת בעיטורים , פרי עטו
|
|