|
|
صفحة: 81
מקצב ( ריתמוס , ( משקל ( מטרום ) ומפעם ( טמפו ) בתקופת הברוק היו קיימים שני סוגי מקצב : א . מקצב חופשי ובעל אופי אלתורי , הקיים למשל ברצ'יטטיבים הקוליים ובטוקטות לכלי . ב . מקצבים סדירים המאורגנים במשקלים קבועים , כדוגמת מחולות הסויטה . שני סוגי המקצב קיימים זה בצד זה ואף מעומתים זה עם זה ונרתמים ליצירת ניגוד , כמו רצ'יטטיב ואריה , פרלוד ופוגה . גם מרכיב הטמפו מוגדר בברוק ביתר בהירות , והוא מנוצל ביצירות הרב-פרקיות ליצירת ניגוד בין הפרקים . חשיבה הרמונית , דיסוננסים , מתח והרפיה אם בתקופות הקודמות לברוק היחס בין הקולות בכל רגע נתון היה העיקר וההרמוניה הייתה רק תוצר לוואי שלו , הרי בברוק התהפכה המגמה : צירופי הצלילים נתפסו כאקורדים ולא כמרווחים , וההתקדמות ההרמונית התבססה על בס ועל היחסים שבין האקורדים שמעליו . בהתאם לאסתטיקה ההבעתית של הברוק הותר השימוש בצלילים זרים , כרומטיים ודיסוננטיים שהיו אסורים במוזיקה של הרנסנס ( אך הלכו והתרבו לקראת סיומו , ראו פרק - 2 " . ( "הרנסנס במהלך תקופת הברוק נוצרה בהדרגה מערכת טונלית של מז'ור-מינור , היררכיה של דרגות ותחושה של מתח והרפיה במעבר מדרגה לדרגה ומסולם לסולם . ההצללות הזרות נטמעו בתוך מערכת זו ואף זכו לפתרון מוגדר . סגנון הקונצ'רטטו ( Concertato ) שילוב של קולות וכלים אופייני לתקופת הברוק למן תחילתה . כך נוצרו שתי קבוצות מובחנות , השרות ומנגנות מתוך הסכמה . בהמשך תקופת הברוק הוחל עיקרון זה גם במוזיקה לכלים בלבד , בהבחנה בין סולן ( או קבוצת סולנים ) לבין תזמורת . כתיבה אידיומטית בברוק התפתחה בהדרגה ההתחשבות באופיו המיוחד של הכלי וביכולותיו הטכניות , ובמילים אחרות ב"ניב" האישי ( ( idiom-ה המאפיין אותו . היצירות נכתבו לעתים במיוחד כדי להבליט את סגולותיו הייחודיות של כלי הנגינה הספציפי שלו נועדו . מגמה זו באה כניגוד לנוהג של הכפלת קולות באמצעות כלים או החלפת קול בכלי , שהיה נהוג בתקופות קודמות .
|
|