|
|
صفحة: 44
חיקוי העת העתיקה הבדל מהותי נוסף בין האמנויות החזותיות למוזיקה של הרנסנס קשור בסוגיית חיקוי העת העתיקה . דוגמאות מן האמנות החזותית של התרבות הרומית העתיקה כמו בניינים ופסלים היו זמינות באיטליה , והשפעתן הייתה מיידית ובלתי אמצעית . לעומת זאת , דוגמאות של מוזיקה ממשית מיוון ומרומא כמעט לא שרדו . וכך , את המקור להתחדשות במוזיקה מזהים לה-פרנק וטינקטוריס , כפי שראינו , לא עם מלחינים מן העת העתיקה אלא עם מלחינים בני זמנם , המאה . 15-ה בהיעדר דוגמאות של מוזיקה ממשית , השפעתה של העת העתיקה על המוזיקה של אנשי הרנסנס הייתה עקיפה , בתיווך חיבורים תיאורטיים וספרותיים . גילוי ולימוד כתבים על מוזיקה מן העת העתיקה וניסוח כתבים תיאורטיים חדשים בהשפעתם היו הביטויים הבולטים ביותר להומניזם במוזיקה . הנושאים שבהם דנו התיאורטיקנים של הרנסנס בהשראת העת העתיקה היו רבים ומגוונים . בכתבים רבים אנו מוצאים דיונים מופשטים על הקשר בין ההרמוניה במבנה היקום , ההרמוניה שבגוף האדם ונפשו וההרמוניה המוזיקלית . השפעת המוזיקה על נפש האדם נדונה גם בהקשרים מעשיים וארציים יותר , כמו תפקיד המוזיקה כאמצעי חינוכי , מוסרי וחברתי : נגינה ושירה נתפסו כפעילויות חברתיות הראויות לבן תרבות . הן שולבו במסגרת פעילויות הפנאי בבתי הספר ההומניסטיים ותפסו מקום מרכזי בתרבות חצרות הנסיכים והדוכסים באיטליה . דיונים מסוג אחר היו טכניים יותר באופיים והתייחסו באופן ישיר לפרקטיקה של ההלחנה , כגון הגדרת סוגי המרווחים השונים , הקונסוננסים והדיסוננסים , הגדרת מערכת המודוסים וקביעת חוקים להלחנה פוליפונית . השפעה מרכזית של ההומניזם על המוזיקה ברנסנס הייתה בעיסוק הרב , חסר התקדים , בקשר בין מילים למוזיקה . מתוך הכתבים התיאורטיים והפילוסופיים מן העת העתיקה ומתוך תיאורי דמויות מוזיקאים במיתולוגיה העתיקה עלתה בבירור התפיסה היוונית הקדומה שלפיה אין להפריד בין המוזיקה והפואטיקה ( אמנות הפיוט , ( וכי אמנות הפיוט היא מקור כוחה של המוזיקה . אנשי הרנסנס שאפו להשיב למוזיקה את כוחה הקדום באמצעות החייאתה של אחדות זו , ולכן הטקסט זכה למעמד מיוחד בעיני המוזיקאים של הרנסנס . התגבשות השפה המוזיקלית ההרמונית דבריו של המשורר הצרפתי המצוטטים בפתח פרק זה מכוונים למאפיין המרכזי והמהותי ביותר בסגנון הבין-לאומי החדש שהתגבש במאה , 15-ה שביסודו העדפת המצלול הנעים של הקונסוננסים . בכך - לדעת המשורר ואף לדעת טינקטוריס - נבדלת המוזיקה של זמנם מן המוזיקה של הדורות הקודמים , שבה היו לטענתם " יותר דיסוננסים מאשר . "קונסוננסים טינקטוריס אף ניסח חוקים ברורים שהיו למעשה ליסודות הקונטרפונקט החדש של הרנסנס , שאותו ימשיכו לפתח תיאורטיקנים רבים לאחריו . חלק הארי של חוקים אלה נועד להגביל את השימוש בדיסוננסים . עוד על התגבשות השפה ההרמונית ראו ב-
|
|