|
|
صفحة: 25
ניתן לסכם את מאפייני המוטט של המאה 13-ה בנקודות אלה : הקולות שרים בו-זמנית טקסטים שונים שכל אחד מהם מולחן למוזיקה שונה ; הטקסט החדש יכול להיות כתוב בלטינית או בצרפתית , אך נושאו קשור תמיד בצורה זו או אחרת למילים או לרעיון המובע בטנור ובמזמור שממנו הוא לקוח ; מנגינת הטנור היא בעלת תבנית ריתמית קבועה , ובדרך כלל היא חוזרת על עצמה כמה פעמים ומשמשת בסיס לארגון המלודי וההרמוני ; הטנור של המוטט ממשיך להיות מבוסס על מנגינה של מזמור גרגוריאני מונופוני ; הטנור הוא נקודת המוצא והבסיס של היצירה ומכונה קנטוס פירמוס . יצירה שבה כמה טקסטים מושרים בו-זמנית , ולעתים אף בשפות שונות , מעלה לא מעט תהיות : איך ניתן להבין את המילים ? מי יכול היה ליהנות ממוזיקה כזאת ולהבינה ? בוודאי שצירוף כזה אינו מקובל במוזיקה של המאות הבאות , אך יש לזכור שקהל היעד שלמענו נכתבו מוטטים היה ברובו אנשי כנסייה ואינטלקטואלים שהיו מסוגלים לעמוד על הדקויות , המורכבויות והאתגרים שהציבה בפניהם האזנה למוטטים כאלה . יש הסוברים שתחילה כל אחד מהקולות העליונים הושר בנפרד יחד עם הטנור , ורק אחר כך הושרו כל הקולות ביחד , מה שהקל על "הבנת . "הנשמע מוזיקה חילונית עסקנו עד כה במוזיקה דתית נוצרית ( מונופונית ופוליפונית ) שהולחנה כדי לשמש בפולחן בכנסייה עצמה ( האופיס והמיסה , ( או כדי להסב הנאה לאנשי כנסייה ולאינטלקטואלים מהסביבה האוניברסיטאית בפריז ( האורגנום , הקלאוזולה והמוטט . ( האוניברסיטה של פריז הייתה מוקד משיכה לסטודנטים מכל רחבי צרפת ואף מחוצה לה , ולמדו בה בימי הביניים 10 , 000-כ תלמידים , בערך חמישית ממספר התושבים בפריז באותה תקופה . התלמידים היו כמעט כולם גברים גילאי , 22-14 וכל ההרצאות ניתנו בלטינית - השפה הבין-לאומית של אנשי הרוח אז ( אגב , מכאן גם השם שניתן לרובע בפריז שבו שכנה האוניברסיטה , " הרובע . ( "הלטיני עם זאת , אין להסיק מכך שלא הייתה קיימת מוזיקה חילונית בימי הביניים , או שמוזיקה דתית קדמה למוזיקה חילונית . אם שרדה יותר מוזיקה דתית מימי הביניים מאשר מוזיקה חילונית , הרי זה הודות לכך שמוזיקה דתית הועתקה לתווים לעתים קרובות יותר מאשר מוזיקה חילונית . יש לזכור שהחברה בימי הביניים הייתה אנלפביתית ברובה , ושיודעי קרוא וכתוב השתייכו בעיקר לעילית הדתית במנזרים ובכנסיות השונות . הידע והאמצעים להעתקת מוזיקה על גבי קלף היו נחלתה של שכבה מצומצמת ביותר של האוכלוסיה—לרוב נזירים ונזירות—אשר מטבע הדברים דאגו להעתיק רק את המוזיקה שעניינה אותם , קרי המוזיקה לפולחן הדתי . על כן , אף שלא כל המוזיקה בימי הביניים הייתה דתית , אנחנו יודעים עליה הרבה יותר מאשר על מוזיקה חילונית , אשר חלק גדול ממנה אבד לנו לעד .
|
|