|
|
صفحة: 19
אורגנום מליסמטי כפי שראינו , הקולות באורגנום המוקדם נעו באותו קצב , ושרו מספר זהה של צלילים , צליל מול צליל . המרווחים שנוצרו בין הקולות נדרשו תמיד להיות זכים , והמרווחים שהושרו בתחילת משפטים ובסופם היו תמיד אוניסון או אוקטבה . כמעט במקביל לראשית האורגנום החופשי התפתח בתחילת המאה 12-ה סוג נוסף של אורגנום שבו הקולות עצמאיים אף יותר , ונבדלים זה מזה לא רק מבחינה מלודית , אלא גם מבחינה קצבית . ההלחנה בסגנון חדש זה הנקרא אורגנום מליסמטי ( כמו בתחילת דוגמה , 8 ראו בהמשך ) הביאה לכמה שינויים באופייה של המוזיקה : . 1 האורגנום נעשה ארוך הרבה יותר . הקול העליון נע בחופשיות רבה יותר בהשוואה לקטעי אורגנום מוקדמים יותר , מה שיצר מרווחים לא זכים בין שני הקולות כגון סקונדה , טרצה וסקסטה , בתדירות רבה יותר מאשר בכל סוג אחר של אורגנום . . 2 המליסמטיות הרבה של הקול העליון הביאה בהכרח להאטה ניכרת בצלילי הטנור , שכל אחד מצליליו נמתח עכשיו לאורך רב . דבר זה שינה את אופייה של המנגינה המקורית וגם הקשה מאד את זיהויה בידי המאזינים . בגלל משכם של כל צלילי הטנור לא הצליחו המאזינים לקלוט את המנגינה . מנגינת הטנור , שהיא ציטוט של מזמור גרגוריאני , שימשה אם כן יותר יסוד " רעיוני" של המוטט מאשר משהו שנתפס על ידי האוזן . זאת בניגוד לתקופות מאוחרות יותר בהיסטוריה , שבהן המלחין משתדל בדרך כלל להבליט את המנגינה שציטט ולא להסתיר אותה . הפוליפוניה החדשה בפריז המוזיקה הפוליפונית במערב אירופה הגיעה לשיאים חדשים מהמחצית השנייה של המאה 12-ה ועד לתחילת המאה , 13-ה ובירת צרפת , פריז , הייתה למרכז ההלחנה החשוב ביותר בכל מערב אירופה . רבות מהיצירות הפוליפוניות החדשות והמתוחכמות של התקופה הולחנו על ידי שני מלחינים מובילים , לאונינוס ( Leoninus ) ופרוטינוס , ( Perotinus ) אשר כתבו מוזיקה כדי להאדיר את הפולחן בקתדרלת נוטר-דם ( Notre Dame ) בעיר שבה שירתו ושעמה היו מזוהים . כנסיית נוטר-דם , העומדת על תלה גם היום במלוא תפארתה , היא אחת הכנסיות הגותיות הראשונות בצרפת . היא הייתה המבנה הגבוה ביותר בפריז בימי הביניים , והתנשאה לגובה של כשלושים מטרים , כגובה בניין בן עשר קומות . שיעור קומתה של הכנסייה ניכר גם בעושר העשייה האמנותית בה , החל מפיסול , עבודות בעץ וחלונות עשויים זכוכית צבעונית , וכלה במוזיקה המתקדמת ביותר לזמנה .
|
|