|
|
صفحة: 15
האזינו לטרופוס בהאזינו לטרופוס נוסף של הנזיר טואוטילו בבבסיס כל טרופוס עומד רעיון ההרחבה ( מוזיקלית או טקסטואלית , ( שהוא פרשנות של טקסט דתי . מנקודת מבטנו היום , גישה זו להלחנה עשוייה להיראות תמוהה משהו , וסותרת כמה מהנחות היסוד שלנו על אודות יצירה בכלל והלחנה בפרט : האם הוספת קטע חדש ליצירה קיימת היא מעשה לגיטימי ? איך יתייחס לכך המלחין של היצירה המקורית ? באיזו מידה מדובר ביצירה חדשה , עצמאית ? האם יש בזה כדי להעיד על כישרון מוגבל של מלחין שאינו מסוגל לכתוב מוזיקה חדשה משלו ? שאלות אלה ואחרות מעידות יותר מכל על אמות המידה המקובלות כיום בחברה המערבית להערכה של מוזיקה ושל מקוריות , וכן על השינוי הגדול שחל בציפיות שלנו מהמוזיקה עצמה במהלך 1 , 000 השנים האחרונות . יצירות מוזיקליות בימי הביניים לא נשפטו לאור עקרונות של עצמאות ושל חדשנות , מה גם שטרופוסים לא נתפסו כיצירות עצמאיות ; הם בוצעו אך ורק יחד עם המזמורים שאליהם צורפו , וניתן היה לוותר עליהם כליל מבלי לגרוע משלמות המזמור המקורי . הטרופוס הוא אפוא פירוש של המזמור הקיים . אפשר להדגים זאת בתופעה דומה של פרשנות , אמנם לא במוזיקה , הידועה לנו ביהדות : בדף הגמרא שלפנינו הטקסט מתוך המשנה נמצא במרכז , ומסביבו דברי פרשנות מתקופות שונות השופכים עליו אור חדש מזוויות שונות . ההקבלה בין סידור עמוד זה לבין הגישה ההלחנתית שבבסיס הטרופוס המוזיקלי כמו מתבקשת מאליה : היצירה המקורית עומדת במרכז , ובשוליה מודפסת הפרשנות על אודותיה . את הוספת הטרופוסים יש להבין על רקע תופעה רחבה יותר בימי הביניים , אשר ניכרת בכל תחום כמעט , מפילוסופיה ותיאולוגיה דרך אסטרונומיה וכלה במשפטים : הלהט לחוות דעה , להוסיף הערות , לפרש . ביקורת ופרשנות נתפסו כדרך הבסיסית ביותר לקדם ידע והבנה בעולם ; ככל שיגדל מספר הטיעונים , הנימוקים והדעות בנושא מסוים , כך יקדם האדם את חקר האמת אודות סוגיה מסוימת . דף מתוך תלמוד בבלי , נדפס בבזל , 1580
|
|