|
|
صفحة: 271
העתיקה באלף הרביעי לפנה"ס . צורות הכתב הראשונות שהתפתחו במסופוטמיה ובמצרים דמו זו לזו במובן מסוים , משום ששתיהן החלו את דרכן ככתב פיקטוגרפי ( כתב שבו כל מילה או הברה מיוצגת בתמונה , בציור . ( על אף הדמיון ניכרו ביניהן גם הבדלים ניכרים , הן בטכניקת הכתיבה והן במצע הכתיבה . ההבדלים הללו השפיעו עמוקות על יצירתן של תעודות שונות בתכלית בעולם המסופוטמי והמצרי , ואלה השפיעו על ביטויי האוריינות בארץ ישראל הקדומה . הקוראים של פעם מי היו הכותבים והקוראים הקדומים ? שתי מסורות הכתב הללו , המסופוטמית והמצרית , חייבו שנים ארוכות של הכשרה מפרכת , ורק מתי מעט יכלו להקדיש את הזמן ואת המשאבים הדרושים לשליטה ברזי הכתיבה והקריאה . במזרח הקדום ילדים נשלחו למקדשים כדי ללמוד את מלאכת הכתיבה והקריאה , שהייתה חלק בלתי נפרד מהכשרתם של הכוהנים . יושבי הארץ הקדומים השתמשו בשתי צורות הכתב הללו , המסופוטמית והמצרית , וכן בעוד צורות כתב זרות , כדי לנהל תכתובות מנהליות , מסחריות ואחרות , בערי כנען ומחוצה לה . כך היה עד לבואה של ההמצאה ששינתה את תולדות האדם לעד - המצאת האלף–בית , שנולדה ממש כאן , באזורנו שלנו אי שם באלף השני לפנה"ס . הנסיבות המדויקות שבהן הומצא האלף–בית שנויות במחלוקת , אך החוקרים מסכימים כי ההמצאה בישרה עידן חדש : בפעם הראשונה יכלו אנשים מן השורה ללמוד בקלות יחסית את הקריאה והכתיבה . במקום ללמוד מאות או אלפי סימנים שונים - סימן לכל מילה או הברה במילה ( גה , גי , גו ) - אפשר היה להסתפק בעשרות אותיות כדי להפוך ליודעי קרוא וכתוב . זו הייתה מהפכה דמוקרטית , לא פחות : לראיה , כיום כל ילד לומד קרוא וכתוב כבר בהגיעו לגיל שש ; ספק אם אפשר היה לצפות מילדים לשנן בעל פה מאות ואלפי סימנים מסובכים בהגיעם לכיתה . 'א אותיות לכולם אם כך , לא רק הכתב השתנה מאוד לאורך התקופות , אלא גם הקוראים . יש המאמינים כי רק במאה השמינית לפנה"ס , עם התפשטות כתב האלף–בית , רווחה ידיעת קרוא וכתוב בקרב פשוטי העם בארץ . ענת מנדל , דוקטורנטית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית , מספרת : " המקרא מדבר על מלכים ומלכות , נביאים , כוהנים ולויים , שרים
|
|