|
|
صفحة: 156
אין תלות תרבותית תום פריץ , חוקר מערכת העצבים מהמכון לקוגניציה אנושית ולמדעי המוח בגרמניה , עשה דבר דומה באפריל האחרון . הוא השמיע קטעי מוזיקה קלסית , ג'ז ורוק לאנשי מאפה , קבוצה אתנית מקאמרון , שמעולם לא נחשפה למוזיקה מערבית . הוא נוכח לדעת כי המבוגרים שהאזינו למוזיקה זיהו אותה כשמחה , עצובה או מפחידה , ממש כמו שמזהים אותה מאזינים מערביים . פריץ הסיק מכך שיכולתה של המוזיקה להצית רגש מסוים אינה תלויה ברקע תרבותי . בשלב אחר של הניסוי השמיע פריץ למתנדבים אנשי מאפה ולמתנדבים מערביים קטעים של מוזיקה אתנית של מאפה או מוזיקה מערבית , מוזיקה מקורית לעומת מוזיקה שעברה מניפולציות ( שינויים , עיבודים . ( שתי הקבוצות העדיפו את הגרסה המקורית של המוזיקה שהייתה זרה להם . אגב , באמנות חזותית זה לא עובד כך . בחברה המערבית קווים מתכנסים של כביש - בעבורנו משמעותם תיאור של פרספקטיבה . אבל בחברות מסוימות , קווים אלה ייראו כמו משולש חד–זווית שניצב אנכית לקרקע . פאם הטון , פסיכולוגית קוגניטיבית מאוניברסיטת גולדסמית' בלונדון , חוקרת את השפעות המוזיקה כבר כעשור . היא השמיעה מוזיקה לילדים אוטיסטים ולילדים רגילים , וביקשה מהם להתאים את המוזיקה לרגשות . בהתחלה הסתפקה ב"שמח" , "עצוב"ו אבל אחרי כן ביקשה מהילדים למיין את המוזיקה גם לפי רגשות , כמו ניצחון , סיפוק וכעס . היא גילתה שאין הבדל בין הילדים האוטיסטים ללא–אוטיסטים בזיהוי הרגש שהמוזיקה מבטאת . עובדה זו מפתיעה משום שילדים אוטיסטים בדרך כלל מתקשים לפרש סימנים אחרים המקובלים בחברה להבעת רגשות , כמו טון דיבור והבעות פנים . רוברטו ברזין , חוקר שמע מהמכון המלכותי לטכנולוגיה בסטוקהולם , ערך ניסוי שונה . הוא ביקש ממתנדבי הניסוי לבצע בשירים מניפולציות כמו שינוי המקצב , המוזיקה והמיקס , על מנת שיתאימו לרגש נתון - שמחה , עצב , פחד , שלווה או ניטרליות . הוא גילה שגם ילדים וגם מוזיקאים מקצועיים מבצעים מניפולציות דומות בהתאם לכל אחד מסוגי הרגשות . הקהל נהפך לגוף אחד תוצאותיהם של מחקרים אלה ושל עוד מחקרים מלמדים שאם נשים בחדר אחד אנשים מכל הגילים , המינים , התרבויות והארצות בעולם ונשמיע להם מוזיקה , היא תשפיע עליהם רגשית באופן דומה , גם אם לא שמעו אותה מעולם . יש חוקרים שמשערים שכוחה של המוזיקה נובע מנטייתה להדהד בפעילות שלנו ולהשפיע עליה .
|
|