|
|
صفحة: 240
נרחבים בחברה . באותם ימים אף ניסו בכנסת להעלות הצעות חוק שיאפשרו לאדם " למות בכגוד . " לפניכם קטעי עיתונות אחדים , מקצת ממה שהתפרסם בעיתונות באותם ימים . ( 1987 ) בעזרתם נוכל לעמוד על טיבו של אותו דיון ציבורי . עיניו של גדעון נקש מתחננות " תנו לי למות בצלם אנוש" ללא תזוזה הוא שוכב במיטה הקרובה לחלון . לא חסרים מקרים קשים , מזעזעים , במחלקה פנימית ג' של קפלן , אבל גדעון נקש נבדל מהם בדבר בולט אחד , העיניים . לא נותר לו דבר , לגדעון , למעט עיניו , ורואים זאת היטב . פעורות לרווחה , מתבוננות , מבינות ומתחננות . די כבר , מספיק . תנו לי למות בשקט , בצלם אנוש בכבוד . במחלקה פנימית ג' מכירים כולם את גדעון נקש . וכמעט כולם מזדהים עם מאבקו למות , אבל לא יכולים לעשות דבר . הנסיבות לא אפשרו לגדעון להכיר את כל מכריו החדשים , והוא גם לא יודע על המאבק הציבורי למענו , או נגדו — תלוי בנקודת המבט . "גדעון הוא רגיש מאוד , " אומרת דינה , אשתו של גדעון . "הוא סבל מספיק אחרי שאמרו לו , מוקדם מדי , שאין לו סיכוי . מאז הוא מתכנס בעצמו . אני עייפה מאוד . לא אפסיק להיאבק על זכותו למות בכבוד . אני חייבת לו את זה . כל מילה שאני מוציאה חודרת ללבי כמו סכין , אבל אם אני לא אגיד , מי כן ? ד"ר חיים גורדון , מנהל בית החולים קפלן ברחובות : מדוע שרופא יהיה רוצח ? במחלקה פנימית ג' שלכם שוכב אדם ומבקש שימיתו אותו מדוע לא להיענות לו י מדוע שרופא יהיה רוצחי אם המשפחה רוצה שהחולה ימות , מדוע היא לא עושה זאת בעצמה ? אין לבן אדם ברירה אלא לשכב כבית החולים , למות אט אט ? בית החולים אינו בית סוהר . אנחנו לא מחזיקים חולים בכוח . אם מישהו רוצה לעזוב את בית החולים , הוא חותם על מסמך ועוזב . מה שקורה הוא שהחולים עצמם לא רוצים לצאת החוצה , והמשפחות מנסות להעביר את האחריות אל הרופאים — ... צריך להתיר המתות חסד בארץ ? לא . זה מאוד מסוכן . קל להתחיל עם זה , אבל אי אפשר לדעת היכן זה יסתיים ...
|
|