|
|
صفحة: 224
הגוסס - הרי הוא כחי יכל דבר אין סכין אותו ואין מדיחין אותו ... ואין שומטין הכר מתחתיו ואין מעמצין ( עוצמים ) עיניו - ואלא ] עד שתצא נפשו . וכל י המעמץ עם יציאת הנפש , הרי 1 ה שופך דמים . הגה : וכן אסור לגרום ל י מת שימות מהרה , יגון מי שהוא גוסס זמן ארוך ולא יוכל ל הפרד , אסור להשמיט הכר והכסת מתחתיו ... וכן לא יזיזנו ממקומו . אבל אם יש שם דבר שגורם לעכוב יציאת הנפ' כגון שיש סמיך לאותו בית , קול דופק , כגק : חולי או שיש מלח על לשונו , ואלו מעכבים יציאת מותר להסירו משם , דאין םה מעשה כלל , או ... רי ילסף קארל , להגהת ר' משה איסרליש , שולחן ערוך , ילרה דעה , סימן שלט , סעיף א . . . גוסס - הרי הוא כחי לכל דב . ולכן אסור ליגוע שכן הנוגע בו - הרי ' שוכך דמים . למה הדבר דומה ? לנר מטפטף - שכיון שנוגע בו אדם , מיד נכבה . שנוגע בו - נגיעה המקרבת את המוות ואף על פי שהוא גוסס זמן ארוך ויש צער גדול לו ולקרוביו , מכל מקום אסור לגרום שימות מהרה . רי שלמה גאנצפריד , קיצור ש 1 לח ( ערוך , סימן קצד , סעיף א . נאדימת » זילברמן אץ סכץ אותו ואץ מדיחץ אותו - סיכת הנוף בשי שעושים ל י מת . ואץ מעצמץ עיניו i crnr . - שעשויות ^ קרב את מותו . הגה - תוספת ( של הרמ'א לדברי 1 יוסף קארי )
|
|