|
|
صفحة: 144
א . ת ^ מוד ירושלמי : מעשה השבוי רבי אימי נ ^ כד ( נשבה ) במקום סכנה ( ל י חייו ) אמר ר' יונתן : יכרך המת בסדינו אמר ר' שמעון בן י ן 1 . » ' " עד שאני הורג , אני נהרג 1 א ^ ך ואעיל אותר . הל ^ ך ופייס ( את השובים ) ונתנו אותו ( את רבי אימי ) inn 1 ייכרך המת בסדינו - ביטוי שי ייאוש מהעי י ת השבוי . אין יו א ^ א י י הכין י י עעמי את תכריכי המת . עד שאני הורג , אני נהרג - י ^ ני שאני גורם 6 ה שמישהו ייהרג , אני מוכן ^ היהרג בעעמי . v ביטוי י י נכונתו אף ל י סכן את חייו בניסיון ההצי י ה . תלמוד ירושלמי , מסכת תרומות , פרק ח' הלכה די ( מתורגם ( מעובר . ( פירוש הסיפור הסיפור על רבי אימי השבוי עוסק באדם שנשבה בידי כנופיות שהסתובבו בארץ בתקופת השלטון הרומי , חייו הועמדו בסכנה . ברור שכל ניסיון לשחררו היה עלול לעלות גם בחיי מי שניסה לשחררו . השאלה שבפניה ניצבו אמוראי ארץ ישראל הייתה : האם היה נכון וראוי להסתכן בניסיון להציל את השבוי , רבי אימי ? בשאלה זו מוצגות כאן מספר דעות . לדעת די יונתן , אדם אינו חייב לסכן את חייו בניסיון להציל שבוי . בעצם , r יונתן פוסק כי יש להותיר את השבוי לגורלו . ( מדבריו , לא ברור אם הוא אוסר סיכון חיי עצמו למען הצלת הזולת , או רק אינו מחייב להסתכן עד כדי כך ( . לדעת פרשנים שונים , עמדה זו מתיישבת עם הכלל "חייך קודמים לחיי חברך , " ומשקפת גם את עמדת התלמוד הבבלי , כפי שהיא באה לידי ביטוי בסוגיות אחדות . ריש לקיש , לעומת זאת , סבור כי יש לעשות הכול בניסיון להציל את די אימי , גם במחיר סיכון חיי המציל עצמו . שימו לב , שריש לקיש אינו מכריע הכרעה תאורטית המופנית ומכוונת לאחרים , אלא מקבל על עצמו , למעשה , את השליחות הזו . היו שראו בכך סימן , כי מדובר ב"מידת חסידות" של ריש לקיש , היינו , בהתנדבות אישית שלו , ולא בהנחיה הלכתית כללית ומחייבת . עם זאת , פרשנים ופוסקי הלכה רבים הסתמכו על הכרעתו זו של ריש לקיש , ולמדו ממנה כי ראוי לאדם אפילו לסכן את עצמו למען הצלת זולתו . לדעתם , לפי הנחיה זו של התלמוד הירושלמי , הציווי "לא תעמד על דם רעך" תקף גס כשיש בכך סכנה למשתדל להציל ( השוו לפרק די . ( עפ"י דפוס לנציה ו רני איקי
|
|