|
|
صفحة: 131
( ממש כפי שחוקי הטבע חלים על תופעות הטבע ללא יוצאים מן הכלל . מכאן גם המונח "חוק כללי" ( , המוסר אינו אמור לספק את הצרכים והאינטרסים האישיים של כל אדם במצב מסוים , אלא לקבוע נורמות אחידות שיחולו על כולם , בכל מצב . רק חוק שהיית רוצה שיחייב את כולם ללא יוצא מן הכלל , הוא חוק מוסרי בעיני קאנט . באופן זה מובטח , לדעתו , שהמעשה אכן נכון וראוי כשלעצמו , ולא רק עבורך מתוך שיקולי כדאיות ברגע מסוים . הבה נבחן , למשל , את דוגמת הגניבה . גניבה היא מעשה לא מוסרי , לפי קאנט , כיוון שאינה עומדת בקריטריון הזה . הרי הגנב אינו מעוניין שהתנהגותו תהפוך לנורמה שכולם פועלים לפיה . אדרבה , הוא יכול להתקיים ולהצליח כגנב רק בחברה שמקפידה באופן עקרוני לשמור על זכות האדם על רכושו . הגנב מתבסס , למעשה , על כך שמעשהו חריג ואינו מקובל בחברה , והוא ודאי אינו רוצה שמעשהו יהיה ל"חוק כללי" שהכול פועלים על פיו . כיוון שכך , מעשהו אינו מוסרי . המעשה המוסרי חייב להיות כזה שהאדם מעוניין כי יחייב את כולם באותה מידה . מה דעתכם על "הצו הקטגורי" שמציע קאנט ? פילוסופים רבים אכן קיבלו אותו כשיטה טובה ומוצלחת לקבוע מה מוסרי ומה לא . יתרונו הוא בכך שהוא אינו מתיימר לקבוע מראש את רשימת כל המעשים " המוסריים" ו"הכלתי מוסריים" ( דבר שאינו אפשרי כלל גם מבחינה מעשית . ( ... " הצו הקטגורי" של קאנט רק קובע עיקרון , שישמש מבחן למעשים הללו . עם זאת , רבים התנגדו לקריטריון הזה . העיקרון של קאנט נראה בעיניהם מופשט מדי , ניטרלי מדי מבחינה רגשית ובלתי ניתן ליישום בדרך כלל . הוא אינו מבטא כהלכה את התחושות המוסריות הטבעיות שלנו — את הסלידה שמעוררים בנו , למשל , מעשי אלימות ושוד , ואת ההזדהות והסימפתיה שיוצרים אצלנו מעשי צדקה וחסד . המוסר , לפי גישה זו , אינו רק עניין אובייקטיבי ותבוני ( הגיוני , ( אלא בראש ובראשונה עניין סובייקטיבי שמעורבים בו רגשות אנושיים . כך או כך , תורת המוסר של קאנט ממשיכה להותיר את רישומה עד היום בתרבות הרווחת . היו גם מי שהצביעו על דמיון מסוים כין העיקרון של קאנט לבין אימרתו של הלל במקורותינו ; "מה ששנוא עליך — לחברך לא תעשה : זו כל התורה כולה , והיתר — לך ולמד . " כלומר , גם הלל ראה בעיקרון אחד , דומה למדי לזה של קאנט , את הבסיס של "כל התורה כולה . "
|
|