|
|
صفحة: 130
העיקרון הזה של קאנט נודע גם בשם "הצו הקטגורי . " הוא ראה בו ציווי מוחלט , כלומר ציווי שתקף בכל מצב , ללא יוצאים מן הכלל . זאת , בניגוד לציוויים מותנים , שנועדו להשיג מטרות שונות כמו אושר והנאה . קאנט האמין שהעיקרון שהוא מציע יוכל לתת מענה לכל שאלה מוסרית . הוא לא ניסה להסביר ולנמק כל מעשה מוסרי בנפרד , אלא רצה שהקריטריון שלו ישמש מעין נוסחה שתוכל להתאים לכל מעשה שהוא . קאנט אף ראה בעיקרון שלו את " צו התבונה , כלומר : דבר המתחייב על פי השכל , ועל כן חייב להתקבל על דעת כל אדם באשר הוא ( אם הוא רק חושב באופן רציונלי , הגיוני . ( בכלל שניסח אומר קאנט דבר פשוט ו לפני שאתה עושה איזה מעשה שהוא , עצור וחשוב , האם תרצה שהמעשה שלך יהפוך להתנהגות מקובלת בחברה ? האם אתה מסכים שכל בני האדם יעשו את המעשה הזה ? הסכמה לכך , מעידה שהמעשה אינו נובע מאינטרס פרטי , אלא שהוא מתאים לכולם , ועל כן ניתן לראות בו מעשה מוסרי . אך , לעומת זאת , אם אינך מעוניין שכולם ינהגו כך , הדבר מעיד על כך שאתה רוצה שיהיה , כביכול , חוק מיוחד עבורך שיתיר לך לעשות דברים האסורים על אחרים . מעשה כזה הוא בלתי מוסרי , כיוון שהמוסר אמור לחול על כל בני האדם בשווה סטנלי ספנסר , חציית כביש , ) ov >) 1936 על קנבס , ( אוסף פרטי
|
|