|
|
صفحة: 30
השביטים השביטים , * שמספרם מוערך בכמה עשרות מיליונים , הם גושים קטנים המורכבים בעיקר מקרח , מאבק הכלוא בקרח ומגזים קפואים . השביטים מקיפים את השמש עד למרחק של כשנת אור * ממנה , ומשערים שאלה הן “ שאריות" מהחומרים שיצרו את מערכת השמש . מדי פעם בפעם מתקרב מסלולו של שביט אל השמש , ואז קרני השמש מאירות ומחממות אותו , והוא נראה כגוף בעל ראש זוהר וזנב ענק : הקרח המצוי בו מתנדף , והאבק והגזים הכלואים בקרח משתחררים ממנו ונמשכים כעין זנב הזוהר באור השמש , המוחזר ממנו ומקנה לשביט את מראהו המרשים . שביטים שחולפים פעמים רבות ליד השמש - רוב הקרח שבתוכם מתנדף , ואז הם כבים ונשארים כגושים כהים ואפלים של חומר סלעי פרי . ? על ”כוכבים נופלים" - מטאורים ומטאוריטים בכל לילה אפשר לראות בשמים שובלים קצרים של אור , הניצתים ונעלמים במהירות . אלה אינם " כוכבים נופלים" אלא מטאורים * - חלקיקים המגיעים אל כדור הארץ במהירות עצומה , נלכדים בשדה הכבידה שלו , חודרים לאטמוספרה , מתחככים במולקולות האוויר ומלהיטים אותן , ויוצרים אנרגיה של חום ואור . מקורם של המטאורים בחלקיקי אסטרואידים או בחלקיקי שביטים : האסטרואידים המרחפים בחגורת האסטרואידים מתנגשים לעתים זה בזה ויוצרים שברים ורסיסים קטנים . כשהשברים סוטים ממסלולם ומגיעים אל כדור הארץ , הם חודרים לאטמוספרה כמטאורים . המסה של מרבית המטאורים קטנה ממאית הגרם . אנו רואים אותם הודות למהירות כניסתם לאטמוספרה , אך הם נשרפים ומתכלים בגובה של עשרות קילומטרים מהקרקע . בדרך כלל החיכוך באטמוספרה שורף כליל את המטאורים , אך לעתים המטאור גדול דיו כדי לשרוד את הכניסה לאטמוספרה ולהגיע אל פני כדור הארץ . מטאור המצליח להגיע אל פני כדור הארץ מכונה מטאוריט . * יש לילות שבהם מספר המטאורים גדול מהממוצע והם נראים כיוצאים מנקודה אחת בשמים ; כאשר שביט מתקרב אל השמש , ממשיך האבק המשתחרר ממנו לנוע במסלול השביט . מדי שנה , כאשר כדור הארץ חוצה את מסלולם של חלקיקי האבק , הוא מושך אותם אליו , וכשהם נשרפים באטמוספרה הם משאירים שובלי אור מרהיבים המכונים “ מטרי מטאורים . " מאחר שנקודות המפגש של מסלול כדור הארץ עם מסלול גרגירי האבק שנוצרו בעת מעברם של השביטים קבועות וידועות , גם מועדי ההתרחשות של מטרי המטאורים במשך השנה קבועים וידועים מראש . מדי שנה בחודש אוגוסט יורד מטר המטאורים העשיר ביותר בשנה . צופה המתבונן בעונה זאת בשמים בהירים באזור חשוך יכול להבחין בכ100-50- מטאורים בשעה השביט וחלקיו הילה - ראש השביט . עשויה מגזים ואבק הנפלטים מן הגרעין . גודלה של ההילה מגיע לכמה מאות-אלפי ק"מ . גרעין - מתחת לאור המסנוור של ההילה נמצא גרעין השביט . גודלו בדרך כלל כמה ק"מ , והוא מורכב מקרח-מים שבו לכודים גזים וגרגירי אבק . זנב - זנב השביט מתמשך מן ההילה . הוא עשוי מגזים ומאבק הזוהרים באור השמש . הזנב הוא החלק המרשים ביותר בשביט . אורכו עשוי להגיע לעשרות-מיליוני ק"מ .
|
|