|
|
صفحة: 197
סיכום במאה הארבע עשרה הגיעה המגפה השחורה מאסיה לאירופה בתחנות שלאורך דרכי המסחר . הגורם למחלה היה חיידק שמועבר על ידי עכברושים , ולאחר מכן עברה המגפה בין בני אדם במגע ובדרכי הנשימה , אך בני התקופה לא ידעו זאת . החולים סבלו מכאבים עזים , על עורם הופיעו כתמים שחורים , והם מתו בתוך ארבעה–חמישה ימים . המחלה לא פסחה על שום מעמד , וגבתה קרבנות רבים . בני התקופה לא ידעו מהו הגורם למחלה - היו שהאמינו שהיא עוברת דרך הראייה , אחרים טענו שהיא עוברת דרך האוויר , ואילו ההסבר הרשמי היה שהמחלה נגרמה כתוצאה ממפגש של כמה כוכבים . עם זה , רוב הציבור האמין שהמחלה היא עונש של האל על חטאיהם של בני האדם ושמטרתו היא להשמיד את האנושות . לפיכך , רבים נמנעו מלעזור איש לרעהו . גם היהודים נפגעו במגפה , ואף על פי כן הם הואשמו בהרעלת בארות המים ובגרימת המגפה במטרה להמית את הנוצרים . בצרפת , בשווייץ ובגרמניה החלו פרעות ביהודים , והן לא פסקו גם לאחר קריאתו של האפיפיור לחדול מהן . האלימות כלפי היהודים הוחרפה עם הופעתה של כת הפלגלנטים , שקראה לנקום ביהודים על הרעלת הבארות . גם המצורעים הואשמו בהפצת המגפה וסבלו מאלימות . כתוצאה מהתמותה הגבוהה נוצר מחסור בידיים עובדות . מצב זה עורר את העובדים לדרוש העלאה בשכרם . בתגובה , שלטונות אנגליה וצרפת ניסו להגביל בחוק את העלאות השכר . ואולם , הפועלים התמידו בדרישותיהם , והמעסיקים נכנעו להן . כמו כן , ערך הקרקעות ירד , אדמות רבות ננטשו ולא עובדו , והאיכרים יכלו להיות בררנים יותר בעבודתם ולהציב דרישות לפני האדונים . מעמדן של הכנסייה והכמורה התערער בעקבות המגפה - כמרים הואשמו שלא מילאו את חובתם בימי המגפה ובתאוות בצע . המגפה וגודל האסון שהביאה עמה זרעו בקרב האנשים ששרדו פחד , עצב ויאוש , ועוררו תחושה של ערעור היציבות .
|
|